מה שלא נאמר
הלכתי בשכונה השקטה אשר הציפה בי הרבה זכרונות מילדותי, לא הרבה השתנה החנות הישנה עדיין היית במקומה אך נראה שהבעלים השתנו, הבטתי על גינת הילדים שבה הייתי מבלה את רוב זמני עם ילדי השכונה ואז ראיתי אותו… האהבה הראשונה שלי, יושב על הספסל ליד גינת הילדים מביט קדימה נעמדתי ליד החנות מתבוננת על פניו זוכרת בבירור את תווי פניו החדים, שמה לב לשיער הבהיר שקיבל גוון חום עם השנים ומביטה בו כמו אז כשהייתי בתיכון עברו יותר יותר משש שנים ועדיין אני זוכרת איך הייתי מביטה בו במבט החולמני, שומעת את חברתי מנדנדת ואומרת לי להציע לו לצאת אבל לי לא היה את האומץ, הוא לא יסרב לך אני בטוחה, היא היית חוזרת אומרת
התנערתי מהזיכרונות וצעדתי קדימה מתכוונת לגשת לומר שלום ואז ראיתי ילדה קטנה זהובת שיער יוצאת בריצה מגינת הילדים לכיוונו "אבאאא",
הרגשתי צביטה בלב ולרגע הרשתי לעצמי לדמיין מה היה קורה אם הייתי מספרת…
תגובות (0)