רכבת הרגשות
כולנו עלינו על רכבת הרגשות
זה היה באמצע המסע שלנו לתקוה
לא קל להיות בה, המצב נתון לתנודות
היא לא באמת רכבת אלא ספינה על סף טביעה
כי בים הסוער של החיים אין דבר כזה שלווה
אתה הקפטן, חבר
לאן תיקח אותי היום? אני רק רוצה שלווה.
איזה מין מסע מטורלל התחלנו?
אני רב איתך קפטן, אני מיואש קפטן!
אבל לעיתים, לרגעים בודדים אך חשובים אני עוצר ומבין, זה לא אתה קפטן – זה אני!
אני רוצה להחזיר את השליטה שלי עליי, להפסיק את השיכרות, אני הולך להיות הנהג, זו התקוה היחידה, לא אפספס אותה.
אוליי יום אחד גם נצרף איזו אישה למסע, נראה איך היא תגיב, נראה מה היא תאמר
נסע ביחד, הלוואי שבשלווה.
תגובות (0)