לא בכיתי בכי אמיתי מזמן

לא בכיתי בכי אמיתי מזמן
אני גבר, מתמודד גם כשאי אפשר
לא התלוננתי בפנייך אף פעם
אבל החיים הם דבר מורכב
אתה מוצא את עצמך מתוסכל כל כך
בלעדייך בעצם אין לי דבר.
החיים הם רצף לא נגמר של תקופות מתסכלות
זרועותייך המחבקות הן הדבר היחיד שעושה לי כרגע טוב.
יש לי סיגריה ביד, זה אסון
יש לי חוב ענקי בבנק, זה לא טוב
הילדה שלי בוכה ואני לא שם בשבילה, זה לא מי שחלמתי להיות.
אני כבר לא נער, אין שעשועים בעולם האכזר
וההצגה שלך בפני העולם נובעת אך ורק מהרצון לזכות באמונם.
לפעמים אני באמת חושב על לבכות,
אבל לגבר אין דמעות, והגבר יושב בשקט
הגבר סותם את פיו, כדי לא להרגיז את האחרים
הוא מקריב את עצמו למען המשפחה, ואסור לו לאכזב אף אחד אף פעם.
זה כלל ברור וידוע, חקוק על העץ – כשהאישה מדברת פשוט תהנהן, אסור לחלוק על דבריה!
לא משנה כמה הגיון יש בהם, לא משנה איזו סערת רגשות פקדה את מוחה הקודח.
אם תעז לחלוק, תמצא את עצמך על הספה, או גרוע מכך, ברחובות העיר, גבר בן ארבעים מובטל עם כיסים ריקים.

בסוף כל הסיפור הזה הוא פשוט. אתה חותם עם האישה על חוזה של סחיטות. וכל החיים הם בעצם חוזה – הגבר מגן ובתמורה ישן.
אחרי היום הארוך הוא צונח על המיטה ונכנס לתרדמת, בתקווה שמחר לא יגיע לעולם, אך תקוות לא קורות אף פעם, אחרי הכל אתה גבר.