הנערה התמימה שלי

החבל היה כרוך סביב גופה של הנערה היפה שלי
היא רעדה על הכיסא בו ישבה, ובכתה
אני ישבתי מולה, חיוך קטן היה מרוח על פניי, נהנתי לראות אותה כך, לרגע לא חשבתי על דבר מלבדה.
היא הגיעה לכאן לגמרי מרצונה, לקומה השמונים של גורד השחקים שבו חשקה.
נערה כל כך תמימה, באה אליי מלאה בביטחון, כאילו הייתה הגברת הראשונה, אך כשנכנסה פשוט השתתקה.
הנערה הקטנה שלי לא רגילה, היא באה מבית הספר, ממש תלמידה ממושמעת.
יש לה חברות, והיא מכירה מלא בנות נחמדות, ואפילו בנים! (אבל אותם היא לא מחבבת)
היא רבה עם אמא, ואת אבא היא בכלל לא אוהבת.
היא מורדת בכל מה שבא בדרכה.
פתאום הבנתי מה היא בעצם רוצה.
למראית עין לנערה שלי יש הכל, אך בתוך תוכה היא מלאה בכלום ושום דבר.
הכל בעצם תפאורה של הצגה, והיא השחקנית הנאמנה.
היא יודעת לשתוק, וזה מה שחשוב.
היא לובשת מסיכות, וזה מה שנחוץ.
אבל בסוף גם לה מגיע סיפוק.
"אנשים כמוני חושקים רק בכוח" אמרתי לה בצחקוק, "ההנאה היחידה בעולם חסר משמעות מגיעה אך ורק מאלימות"
אני לא רוצה שלום ואהבה. אין צורך בגראס וקוקאין להסנפה, אני בסך הכל צריך אקדח וסכין דיי גדולה.
ואז פתאום הבכי שלך הפך לצעקה אחת גדולה.
חיבקתי אותך, בת אנוש רועדת ומדממת בין ידי
"יש לך מילים אחרונות?" שאלתי
"כי בקרוב כבר לא תהיי" צחקקתי
אבל מה כבר תגידי לי?
אני לא חברה שלך, לי אין מה לשקר
אני לא אמא שלך, אותי אי-אפשר לסבן
אני לא חשבון האינסטגרם שלך, כאן אין מה לזייף
כשאתה גוסס פתאום אתה מבין שאין לך בעצם כלום תחת מה שמוגדר כ"אמת".
גם אם ארצה שתגידי לי אותה, סביר שלא תוציאי מילה כמו דג.
ועכשיו את גם עירומה, פתאום את מבינה כמה גדולה הבושה, אבל גם לנערה "כמעט מתה" מגיעה אורגזמה אחרונה.
אף אחד לא יודע, אבל את נערה מלאה בהורמונים.
חברות שלך גם כן, הן פשוט מפחדות להרים את הטונים.
וכשאת מדממת הראש שלי בתוכך, שם למטה, כןכן
אני רוצה לטעום את טעמה של ילדה שמפלסת את דרכה לאבדון.
אני רוצה לשמוע אותך צועקת עד שהחלונות שבמשרד יתנפצו עלינו.
יש לילות בהם מוטב שלא לישון, והלילה הזה הוא כזה.
נערה צעירה גומרת לה בצעקה בפעם הראשונה, והאחרונה.
היא גומרת במובן אחד, ומייד לאחר מכן האקדח מוצמד לראשה, היריה נורתה בראשה, והיא גומרת את חייה, למרבה הפלא בתשוקה.