פרק 10- גימגומים

"טוב בואו נחזור הביתה" דן אמר והתאומים קפצו מהנדנדות וה התחילו ללכת לכיוון המקום שבו הדר עמדה שנשארה קפואה.
"הדר" ליטל אמרה וזה הקפיץ.
"מה??.. מה??" היא שאלה כאחת שכקמה מחלום.
"אנחנו הולכים הביתה את באה??" דן שאל אותה.
"כן..כן.." היא אמרה והצטרפה אליהם והם הלכו הביתה כל הדרך ליטל הרגישה שיש לה אבן בנעל וכשהם הגיעו לכניסה של הבית היא נעצרה.
"תמשיכו אני עוד שנייה יבוא" היא אמרה והם נכנסו פנימה היא התירה את השרוכים והורידה את הנעל היא הניחה את הנעל אופקית כדי שהאבן תיפול החוצה.
באותו זמן בדיוק רון נכנס דרך השער וראה אותה הוא התקדם אליה.
"ליטל" הוא אמר והנעל נפלה היא הסתובבה במהירות מרוב בהלה וראתה אותו.
"אהה.. אתה מה אתה רוצה??" היא שאלה ביובש והתכופפה להרי את הנעל והפעם היא הוציאה את האבן עם היד.היא שמה את הנעל על הרגל והתכופפה לשרוך אותה וחיכתה שהוא יגיד את מה שהוא רצה להגיד לה.. היא סיימה לשרוך את הנעל והיא ראתה שהוא לא התחיל והיא התכוונה ללכת.
"חכי רגע.." הוא ביקש והיא חזרה לעמוד מולו.
"מה עכשיו??" היא שאלה בחוסר סבלנות.
"אני צריך להגיש לך שאני…" הוא התחיל.
"שאתה מה??" היא שאלה בחוסר סבלנות מופקר.
"שאני…" הוא ניסה שוב.
"רון" נשמע קול מאחוריהם והם ראו את נוי והיא התקדמה לעברם והיא נישקה את רון וליטל ניצלה את זה ההזדמנות כדי ללכת משם והיא במהירות נכנסה פנימה והצטרפה לחברה שישבו במטבח.
"למה עשית את זה??" רון שאל את נוי בקול כועס.
"הצלתי אותך!!" היא אמרה מתוק.
"ממה??" הוא שאל.
"מ…"היא ניסתה למצוא תירוץ אבל היא לא מצאה אחד. "החברה יוצאים את בא??" היא שאלה.
"לא אני לא יכול אבא שלי רוצה לדבר איתי.." הוא המציא תירוץ.
"טוב.. אני הולכת" היא אמרה "ביי" והלכה מש במהירות רון נכנס לבית ועלה לחדר שלו באטיות הוא נשכב על המיטה "תסבירו לי את זה.. למה אני לא יכול לומר לה את זה?? למה?? למה אני לא יכול לומר לה?? ליטל אני…