שבר כלי / עירבון מוגבל
שבר כלי, צריך שיהיה קודם כלי; לכן הכינוי הזה לא בשבילי.
אני סתם שבר, גבר, איזה משהו כללי; כל זה גורם לי להיות מילולי.
נפלתי חזק, יצאתי חמור; רוצה רק לקפוץ ולצאת מן הבור.
מנסה שוב ושוב ת'שגרה קצת לשבור, להישיר ת'מבט ולא לאחור.
צריך להחזיר את השליטה לחיי, מבלי להתייחס להיכן ומתי.
רוצה להצליח וגם להנות; לכבוש את לבן של כל הבנות.
שבור מבפנים, גם מבחוץ; חושב שכולם הם משענת של קנה רצוץ.
מרגיש עוד פעם משהו, אבל לא שם קצוץ.
יותר מדי על דברים פה לחוץ.
תגובות (6)
דווקא בשל המשקל המוצלח, עדיף לשבור את השורות לרביעיות.
"צריך להחזיר…" מתחיל פסקה חדשה, שורה רווח לפניו.
הפסקה האחרונה חורגת מהקצב. היא מעולה בפני עצמה, אבל לא תואמת את הפסקאות הקודמות.
לדעתי: "מחשיב את כולם לקנה רצוץ" – כאשר ממילא 'קנה רצוץ' מתקשר תודעתית עם משענת, והמשקל מתאים.
באותו עניין: את "עוד פעם" הייתי מחליף ל- "שוב". משמעות דומה, עם משקל יותר נכון.
אני לא גזען, אני שונא את כולם.
למען האמת מדובר בשיר פריקה שכתבתי לפני מספר שנים.
מאז השתפרתי לא מעט בפן המילולי וביכולות הכתיבה, אך בכל זאת מעדיף לשתף את הדברים כפי שנכתבו בתקופה בה באמת חשבתי אותם.
תודה על ההארות הבונות :)
וממש אהבתי את האמירה על השנאה הלא סלקטיבית – היא הרבה פחות צבועה מכל דבר אחר שאנשים אומרים.
השיר ריגש אותי. תודה
שושנה פיטרס
תודה :)
אני מתה על הכתיבה שלך, לרוב אני מרגישה שאני כקוראת שלך מצליחה לגעת בך/ בדמותך בעקיפין בקטעים שלך,כאן שמת את כל כולך ישר ללב וזה כאב אבל היה יפיפה.
תודה :)
אני מסתכל על כתיבה כדרך להתמודד עם קשיי יומיום ולהבין טוב יותר מה עובר עלי ואיך אני מתגבר עליו בצורה הטובה ביותר.
התחלתי להבין שאני ממש נהנה לשתף בזה אנשים, כדי שיוכלו להזדהות וככה גם אני ארגיש שאני לא לבד ברגשות הללו.