לחיות היסטוריה
בשביל הדור הצעיר, אני נחשב כבר להיסטוריה. רק הבוקר שמעתי בגלי צה"ל, שדיברו על המערכון עם התוכים: ירצו יאכלו… וחשבו שזה שייך לגששים (שבעצמם עכשיו הם היסטוריה). אבל למען האמת, הקטע הזה ישן הרבה יותר. הוא שייך לדן בן אמוץ והוא חלק מהתוכנית המיתולוגית "שלושה בסירה אחת", ששודרה בזמנו ברדיו.
אז, נראה לי שאני ראוי בהחלט, לספר לכם קצת על עצמי, ובעצם קצת היסטוריה…
מחלף השלום, של נתיבי איילון, הוא ידוע לכולם ונדמה לי שבין הפופולריים, מבחינת עומסי תנועה בארץ. אבל בטח איש לא שם לב, שעל שולי הירידה מדרך השלום לאיילון צפון, יושב בניין ישן נושן של חברת החשמל. הבניין שבעצם הכניסה הראשית שלו, היא מרחוב יגאל אלון (שבזמנו נקרא רחוב גיבורי ישראל) משמש עד היום מן מחסן של חברת החשמל. בשנות השבעים המאוחרות, עבדתי שם בסופי שבוע, בשמירה. בצידו השני של דרך השלום, פינת יגאל אלון, היה אז שטח גדול, ששימוש לאחסון ברזלים ועצים של חברת החשמל. גם שם, היה מוצב, דרך קבע, שומר.
לא רחוק משם, ביגאל אלון לכיוון דרום, מה שפעם היה נקרא רחוב גיבורי ישראל, יש עוד מקום מעניין. נתיבי איילון נסללו, בעצם, על נחל איילון שזרם במקביל לרחוב יגאל אלון, בצדו המערבי של רחוב יגאל אלון. ממול, לכיוון הקריה, שוכנת שכונת מונטיפיורי. בין רחוב יגאל אלון, לשכונת מנטיפיורי, היה מן גשר קטן, עשוי עץ, שאיפשר גישה, מעל נחל איילון, מרחוב יגאל אלון לשכונת מונטיפיורי.
אני הגעתי לתל אביב, מאילת, שם עלינו עם משפחתי מרומניה, כדי ללמוד בבית הספר לטכנאים, ששכן בשכונת מונטיפיורי (ברחוב שפע טל). כשסיימתי את לימודי הטכנאות, מצאתי עבודה באמקור. חברת אמקור, שכנה אז ברחוב יגאל אלון, ממש מעבר לגשר שעל נחל איילון…
כאמור עברתי מאילת לגור בתל אביב. המקום הראשון שגרתי בו (בשכירות, בחדר) היה רחוב אלנבי 60. ממש צמוד לשוק הכרמל ולקולנוע אלנבי. באותו זמן הוקרן בקולנוע אלנבי, הסרט "הסנדק", שכל תלמידי הכיתה בבית הספר לטכנאות, באו לראות. הרגשתי על המפה… נהניתי, כמובן, מקרבתי לשוק הכרמל, ויצאתי לשם פעמים רבות, לצוד מציאות. מאחורי הבניין שבו גרתי ממש, היה כרם התימנים. שם הייתי נוהג לסעוד את ארוחות הצהריים שלי. בנוסף, עוד סרט מפורסם של אותם ימים היה "רוקי" הראשון. הסרט הזה הוקרן לא רחוק משם, בקולנוע סטודיו (שהיה צמוד לקולנוע מוגרבי), שנמצא בקצה הצפוני של רחוב אלנבי, פינת בן יהודה. כך הפכתי אני הקטן, האיש שהגיע מאילת הרחוקה והנידחת, לאיש במרכז העניינים…
הספארי ברמת גן, היה פעם חלק מהפארק הלאומי. כל שהיה שם, היה פינת חיות קטנה. אהבתי לטייל במקום המרענן הזה וגם הייתי צופה על פילים, שהיו בפינת החיות שם. באמצע שנות השבעים, העבירו את גן החיות של תל אביב לרמת גן והקימו את הספארי. אז בדיוק עבדתי במסגריה בתל אביב, וקיבלנו על עצמנו לייצר חלק מכלובי החיות שהיו זקוקים להם, אז, בספארי. אני זוכר שבאנו עם איזה עבודה שעשינו, לספארי, ואני נכנס בצעד בטוח לאיזה מבנה ומתקדם. עד שפתאום אני נוכח לדעת, שמשני העברים שלי, יש כלובים ובהם כלואים אריות, לביאות ונמרים! החיות לא השמיעו קול והסתכלתי עליהם במבט מפוחד, אבל הן היו כבר רגילות למעבר אנשים שם.
בניין דה-מול בבורסה ברמת גן, היה בתחילתו בניין קטן, שמשרד הפרסום גיתם, שעבדתי אצלם בשנות השמונים, בנה. עברנו לעבוד שם, אחרי שעזבנו את מקומנו בבית כור בתל אביב, כדי לעבור לרחוב קרליבך, מול שוק הכרמל. אז בעצם גיתם רכשה מקבלן את המקום. הבניין נבנה במיוחד עבור המשרד שלנו. אבל הקבלן לא עמד בזמנים ונאלצנו לעבור מרחוב קרליבך, למלון שרתון, שם שכרנו חצי קומה. רק אחרי תקופה, נכנסנו לבניין ברמת גן, שהיה עדיין בשלבי בנייה סופיים. עם הזמן נוספו לבניין חלקים שונים, עד שהפך להיות הקניון שנקרא היום די-מול, ברחוב ז'בוטינסקי 1 ברמת גן.
תגובות (0)