שושנה החתולה | ב – כולם ביחד
שמחה גדולה פרצה בין החתולים כששוני חזר לרחוב. שושנה ומלכישוע הסתובבו איתו ברחבי היישוב והכירו לו את תמר ופוצ'קיק ואחר כך גם את שאר החתולים.
"אנחנו חייבים ללמד את הילדים השובבים האלה לקח," אמר פוצ'קיק לשלושת האחים שלו, "אי אפשר להמשיך ככה, הם לא מפסיקים להציק, יום אחד יקרה משהו נורא באמת, הרי בלי דוקטור סילו – מי יודע מה היה קורה לשוני המסכן!"
"אתה לגמרי צודק פוצ'קיק," אמרה לו תמר, "אבל מה אנחנו יכולים לעשות? הם ילדים חזקים ואנחנו רק חתולים קטנים! הם יכולים להשליך עלינו אבנים ומקלות ואפילו להכות אותנו!"
"תמר צודקת…" אמר מלכישוע בעצב, "איני מאמין שיהיה אפילו חתול אחד אמיץ דיו כדי להעניש אותם. אנחנו פשוט נצטרך להתרגל אליהם ולהיזהר יותר…"
"מה פתאום!" כעסה שושנה, "אנחנו נלמד אותם לקח! זה בכלל לא בעיה!"
שלושת האחים המופתעים הביטו בשושנה. האחות הלבנה עם הכתמים השחורים מיהרה להסביר את כוונתה: "מלכישוע צודק! אין אף חתול אחד שאמיץ או חזק דיו כדי להעניש את הילדים לבד – אבל ביחד זה בכלל לא תהיה בעיה! אספו את כל החתולים לפחי האשפה הגדולים מחר אחר הצוהריים, לפני שהילדים השובבים מגיעים לשם, יש לי תוכנית…"
בשעה ארבע אחר הצוהריים היו פחי האשפה הגדולים מלאים בחתולים – בכל הגדלים ובכל הצבעים – כולם היו מסוקרנים לגלות את התוכנית הסודית של שושנה ותהו לעצמם איך יצליחו חתולים קטנים לגבור על שלושת השובבים החזקים, שאינם מפסיקים להציק להם יום יום.
שושנה ביקשה מכולם לשמור על שקט והסבירה להם את התוכנית. החתולים שמעו את התוכנית וחייכו, הם ידעו שלשושנה יש תמיד רעיונות מעולים. אחרי שהבינו את התוכנית המתוחכמת, הזדרזו להשלים את ההכנות הנדרשות.
כשהגיעו שלושת השובבים לאזור הפחים הגדולים כעבור חצי שעה, הם לא ראו אף לא חתול אחד. החתולים הסתתרו היטב בתוך הפחים ושמרו על שקט.
"לאן נעלמו כל החתולים היום?" שאל יותם באכזבה, "מצאתי מקל ממש ארוך, הפעם הם לא יברחו לנו כמו החתול הקטן ההוא משבוע שעבר!"
"תראו תראו!" צעק דביר לשני חבריו והצביע לעבר הפחים, "אני רואה שם את החתול הקטן!"
"לא ייאמן!" לחש יהב, "החתול הזה פשוט לא לומד! הפעם נתפוס אותו! בואו נתקרב אליו בשקט."
השלושה צדקו, זה באמת היה שוני. הוא שכב בין שני פחים ונראה ישן. אבל אינכם צריכים לדאוג! שוני הוא חתול אמיץ, והכול היה חלק מהתוכנית של שושנה…
שלושת הילדים הגיעו ונעמדו בשקט בין הפחים ויותם כבר הרים את המקל החדש מעל שוני… אך אז קרה דבר שהשלושה לא ציפו לו! מתוך ארבעת הפחים הגדולים קפצו עשרות חתולים על שלושת הילדים. ההתקפה החלה אחרי שסימנה שושנה לחבריה שהגיע הזמן לבצע את התוכנית. החתולים זינקו על ראשי הילדים ועל בגדיהם, הם טיפסו עליהם, רצו בין רגליהם, ייללו וצווחו ועשו בלגן גדול!
הילדים המובהלים ניסו לסלק את החתולים – אבל לא היה להם שום סיכוי! החתולים היו רבים מדי. אין כל בעיה להתגבר על גור קטן – אבל עשרות חתולים הם כבר משהו אחר לגמרי!
פוצ'קיק רץ אל שושנה מאושר, "שושנה! בואי ננקום בהם על מה שעשו לנו! נשרוט ונפצע אותם!"
"שלא תעז!" כעסה שושנה, "אסור לנקום! מה ששנוא עליך – אל תעשה לחברך! – ואפילו אם הוא לא חברך! איננו נוקמים, אלא רק מלמדים אותם לקח אחת ולתמיד. אני מבטיחה לך – הם כבר נבהלו כל כך ואין סיכוי שיעזו לחזור ולהציק לנו אי פעם!"
בסופו של דבר הצליחו הילדים לברוח מהמקום. החתולים צייתו לשושנה ולא פגעו בהם ממש, אלא רק הפחידו אותם. ובאמת, מאותו יום ואילך הילדים לא העזו להתגרות שוב בחתולים.
"אתם רואים!" אמרה שושנה לכל החתולים בחגיגה שערכו אחרי הניצחון על הילדים, "כשכל אחד מאיתנו עומד לבד – הוא חלש, אך כשכולנו יחד – איש לא יוכל לגבור עלינו!"
תגובות (0)