6 שנים של געגוע
6 שנים עברו. 6 שנים בלעדייך. 6 שנים שבהם אני חושבת עלייך הרבה. ובעיקר מתגעגעת. אני זוכרת טוב את היום הזה. ל"ג בעומר תשע"ד. זה יצא אז ביום ראשון. אני חזרתי הביתה מוקדם מהלימודים עם מצברוח טוב ורק חיכיתי כבר לערב. למדורות. בדרך כבר די קרוב לבית, ראיתי את אחותי טליה. היא אמרה לי רק 3 מילים. 3 מילים שהשאירו אותי בהלם ועם כאב גדול בלב. "סבתא מרים נפטרה." מאותו רגע איבדתי הכל. את המצברוח הטוב שהיה לי, את החשק למדורות, את הכיף של היום הזה. איבדתי חלק ממני. חלק שלעולם לא יחזור. אני זוכרת שבאותו יום לא הייתי מסוגלת לאכול, לשמוע מוזיקה, לקרוא ספרים, להתכונן למדורה, כלום. שום דבר. נכנסתי למיטה שלי ובכיתי כמו לא יודעת מה די הרבה זמן. לא הצלחתי להירגע. היה לי קשה. חוויתי משבר רציני ותקופה ארוכה שהייתי עצובה ובלי חשק לשום דבר. ועד היום קשה לי כשהתאריך הזה מתחיל להתקרב. אני מתמלאת במחשבות וגעגוע. הרבה פעמים בוכה כשאני רואה תמונות או נזכרת. ויש לי הרבה זיכרונות.
כשסבתא נפטרה הייתי בת 12+3 חודשים. שלושה חודשים ויום אחרי שחגגתי בת מצוה. כשחגגתי אותה סבתא כבר היתה מאושפזת במצב לא טוב. הפעם האחרונה שראיתי אותה היה במוצאי חג ראשון של פסח לפני שהיא נפטרה. אני זוכרת אותה מחוברת לחמצן וצמודה גם לכיסא גלגלים.
ואני מתגעגעת. עצוב לי. כואב לי כל פעם מחדש כשמגיע היום הזה. התאריך הקשה הזה. אני בין הבנות הבודדות במשפחה המורחבת שזכו לקבל ממנה מתנה לבת מצוה. קיבלתי עגילים ושרשרת מזהב. יש לי עדיין את השרשרת, ואני אוהבת אותה יותר מכל דבר אחר. אבל אני לא מסוגלת לשים אותה. זה קשה לי מידי. להיות איתה כל היום ולהרגיש את סבתא צמודה אליי, מלווה אותי. זה קשה לי אני לא מסוגלת לזה.
בראש השנה הראשון בלי סבתא אני החזקתי את הדמעות שלי בכוח.ראש השנה בלי סבתא?? איך אפשר?? אמרתי לעצמי פעם אחר פעם שלא. אי אפשר. היא נמצאת איתנו גם עכשיו, למרות שהיא כבר לא איתנו. כל שנה בראש השנה היא היתה באה אלינו לבית אל וגם בלי שדיברתי איתה הרבה, אהבתי שהיא באה. אהבתי את החג הזה וכל שנה חיכיתי לו בשביל להיות עם סבתא. היא תמיד היתה שואלת מה נשמע ומתעניינת בנו עם חיוך על הפנים.
עכשיו, כשאני כותבת עליה, אני לא יכולה לעצור את הדמעות. אני בוכה כשאני חושבת על הדמות הזו. שהיתה ועדיין משמעותית בשבילי. הדמות האהובה עלי כ"כ.
הפטירה היתה בשבילי טראומה שעד היום קשה לי להתמודד איתה. אני מתגעגעת. הגעגוע והכאב האלה כנראה שלא יפסקו לעולם. אולי יום אחד אני עוד יצליח להתמודד עם הכאב הזה. יסתכל לו בעיניים בלי להישבר ולבכות. והלוואי שזה יקרה בקרוב..
תגובות (2)
ראשית, שירה, נאה דורש – גאה מקיים. את מתחננת לתגובות, ובצדק. אך קיימת כאן הדדיות מסויימת. כאשר כותב משקיע בתגובות – מגיבים גם לסיפוריו. את מוזמנת להגיב בעצמך על סיפוריהם של אחרים, וכך תזכי ליותר צפיות לסיפורייך, וממילא גם תגובות. בהצלחה.
שנית, סיפור אישי הוא כהגדרתו- אישי. אין אפשרות של ממש להגיב על תוכנו. אפשר להגיב על דרך הצגתו, מידת הנגשתו לקורא, עברית וכיוצ"ב. מה הקורא חושב אודות מה שסיפרת, לא רלוונטי לך בשום צורה.
שלשית, מספרים יש לכתוב במילים: שש שנים, שלוש מילים, בת שתים עשרה ושלושה חודשים, וכו'. במצב הנוכחי קיבלנו תרגיל חשבוני שפתרונו הוא: שלוש ושנים עשר חודשים, חמישה עשר חודשים, או שתים עשרה ושלושה חודשים.
רביעית, כדאי לקרוא בקול את מה שכתבת, טרם פרסום הסיפור, ולהוסיף פסיקים בהתאם לנימת ושטף הקריאה.
חמישית, עברית.
"את מצב[ ה]רוח הטוב" – 'מצברוח' אינה תקנית.
"[אני] הרבה פעמים בוכה…" – משפט תקני חייב להכיל נושא. "כשאני" הוא תיאור זמן, לא מחליף את הנושא.
"הפעם האחרונה [היתה]…" – בלשון נקבה.
"כואב לי [ב]כל פעם מחדש".
"לקבל ממנה מתנה לבת [ה]מצוה" – בה"א הידיעה. לא סתם בת מצוה.
"[לענוד] את השרשרת" – 'לשים' בקופסה, או 'לשים' בכיס לא דומה ל'ענידת' השרשרת על הצוואר.
"בראש השנה הראשון[,] (אני) החזקתי…" – 'החזקתי' כוללת בתוכה את 'אני'.
"בכח.[ ] ראש השנה" – חסר רווח.
"פעם אחר פעם [אמרתי לעצמי] שלא" – המצב טרם התיקון מייחס את 'אמרתי לעצמי' לשאלה המופיעה לפני כן: "איך אפשר?"
"(כל)[מדי] שנה היא היתה באה" – 'כל' הופך את 'שנה' לנושא, בעוד 'מדי' הופך אותה לתיאור זמן.
"… לבית אל[.] (ו)גם [מ]בלי שדיברתי" – סוגריים רבועים- להוסיף, סוגריים עגולים- להשמיט.
"(כל)[מדי] שנה חיכיתי" – כנ"ל.
"כל-כך" – המנעי מראשי תיבות היכן שרק אפשר.
"יום אחד אני עוד [א]צליח… [א]סתכל לו בעיניים" – אותיות אית"ן מוסרות ד"ש.
"יקרה בקרוב.(.)" – נקודה שניה מיותרת. האפשרות הנכונה תחבירית של שלוש נקודות, אינה נכונה מתודית.
שישית,
אני לא גזען, אני שונא את כולם.
היי,
ביקשת תגובה – קיבלת.
רציתי לומר לך שהסיפור היה ממש יפה, נראה היה שהשקעת בו,
מרגישים את הכאב שלך בין השורות, אומנם יש מקום לשיפור ( לא שהסיפורים שלי לא צריכים שיפור ;) ) כפי ש – Rumpelschtilzchen ציין, מה שהכי הפריע לי שרשמת משהו בעתיד עם י' במקום א', לדוגמא רשמת יצליח במקום אצליח, יסתכל במקום אסתכל וכ'ו, אבל עקרונית ממש אהבתי, תמשיכי לכתוב לנו סיפורים!
אבל רגע, לפני חישוב שלי, את בת 18?