אלוהים, תוכניות ומה שביניהם

אביגיל יקירתי. מזל טוב! איך זה להיות שוב בת שלושים ושש? את הרי לא באמת בת ארבעים ;)
אני רואה בעיני רוחי איך עינייך החומות מצטמצמות לכדי צחוק מתגלגל. את תמיד צוחקת כשאת נבוכה. הראש נוטה לאחור והשיער שעד עכשיו היה מסודר על כתף אחת, פתאום נע לאחור בפראות. אז את נזכרת שלצחוק זה לאבד שליטה. והכי גרוע זה הפה – הוא נפתח שלא במודע והשיניים נחשפות. גם השן העקומה מקדימה נחשפת (זאת שבעלך לא אוהב), ולכן מיד את מסתירה אותה בידך האחת ובשניה גורפת את שיערך בחזרה אל מקומו – על הכתף.
זוכרת את השנה ההיא שהלכנו עם גלית להופעה של אייר-סופליי? שרנו בקולי קולות, שתינו בירה דוחה וצחקנו. ואפילו לא הסתרת את השן החמודה הזו שלך שכל כך הביכה אותך.
בדרך הביתה הלכתי מאחוריך וכל כך קינאתי בהליכתך הזקופה. כשאני חושבת עליך, אני תמיד נזכרת להרים את הכתפיים.
אחרי שעזבת את העבודה והקשר בינינו נותק, הספקת להביא עוד תינוקת, אחות לנבו הגדול שלך. גם פתחת בהליכי גירושין. אמרו שהוא לא טוב בשבילך – כל הזמן צחק על השן שלך ועל כל מני. זו הייתה תקופה קצת קשה – הרעב נעלם ממך ולמרות שהיית כל כך רזה, הפסקת לאכול.
לפני שלוש וחצי שנים, כמה חודשים אחרי שחגגת בפעם הראשונה יום הולדת שלושים ושש, ראיתי תמונה שלך ברשת – יצאת בערב לבלות עם חברה. היית כל כך יפה ומשוחררת. העיניים סדקים, השיער פרוע והשן החמודה שלך צוחקת אל המצלמה. ״אלכוהול לא עושה לנו כלום״ – כך כתבת ואני חייכתי. מחר אכתוב לך שאני מתגעגעת, חשבתי לעצמי ומשכתי כתפיים אחורה.
בבוקר, נבו שבדיוק עלה לכיתה א׳ קם לבד. איך זה שלא באת להעיר אותו לבית הספר? לא עשית זאת, כי את בעצמך לא התעוררת. ככה זה כשהולכים לישון מאוחר.

בגיל ארבעים תכננתי טלפון נרגש פלוס שיר עם זיוף. היה טלפון, אבל לא אליך, אלא לאחותך הגדולה – אישה יפה ושבורה מעצב. היא תכננה הרבה תוכניות בשבילכן – הופעות, מסעדות ושלל בילויים משמחים.
זה לא יקרה, כי בגיל שלושים ושש וחצי נבו, בנך בן השש, ניסה להעיר אותך ולא הצליח. מאז לא התעוררת. ככה פתאום.
אדם עושה תכניות, ואלוהים צוחק.