היומן התשיעי ביומן המחשבות שלי

אני מתהלכת בין האנשים הרבים, אני הולכת ומנסה לא להיתקל בהם,
אך משהו אחר נתקל בי.
אני מרגישה חבטה גדולה וחזקה בבטני, אני מתכופפת מהכאב.
מה זה הדבר הזה שנתקל בי?
דברים קורים תוך שניות ספורות וחבטה נוספת פוגעת בגבי.
והחבטות חוזרות וחוזרות במהירויות הרבה יותר גבוהות.
אני כל כך מכונסת בתוך הכאב שאני לא מסוגלת לפתוח את עיניי לראות את מה פוגע בי.
אני כל כך פגועה,
אני מרוסקת מהכאב ומהפצעים המדממים,
צעקות נשמעות באוויר ביחד עם רעש החבטות המוצאות את גופי.
אני עייפה,
אני כל כך עייפה שכבר אני לא מרגישה שום כאב.
העיניים רואות מטושטש,
הן נסגרות ורואות רק שחור,
נחבטתי, נפצעתי, נפגעתי, נפלתי והתרסקתי

הגיע הזמן שלי מתוך כל הכאב הזה,
לפרוש כנפיים ולעוף.