בצל הקורונה והחזרה ל" שיגרה ".

כמו כולם אילנה מחכה להקלות בסגר שנכפה על האזרחים ולפי דעתה ודעת טובים ממנה, הסגר היה מוגזם ושירת אינטרסים של ההנהגה.
אזרחים נפגעו נפשית וכלכלית, חשבה ועדיין לא יודעים למה זה יגרור.
היתה לה נחמה אחת, סוף סוף נפתחו המספרות, אילנה הזמינה תור, הגיעה למספרה, הצבע והתספורת העלו לה את מצב הרוח.
" לפחות זה, אמנם אני צמעסיקה את עצמי, אבל בשביל ההרגשה כדאי גם לשמור על הופעה."
בשורה טובה אחרת, מותר להפגש עם הנכדים באופן פורמלי, אמנם אי-אפשר לחבק אותם ולנשק אותם אבל עצם הפגישה שווה הכל. לא בוטספ ובשיחת וידיאו.
לכבוד האירוע אילנה תכננה להביא מתנות לנכדות ליום הולדתן ולהביא להורים עציץ יפה.
הלכה לחנות פרחים ושטפה את העינים, צבעי הפרחים והירוק נרענן העלו לה את מצב-הרוח.
התלבטה מה לקנות.
" היי! אפשר לדבר עם מישהו בבקשה? " מירכתי החנות הופיעה בעלת-המקום, אילנה הראתה לה איזה עציץ היא רוצה לקנות וביקשה לארוז אותו כמתנה.
כשהיא הושיטה את השטרות לתשלום, בעלת החנות התיזה אלכוג'ל "כן,מוכרחים אפשר הרי להידבק" והוסיפה : ישנם אנשים המתעשרים ממגפת הקורונה , אלה המוכרים אלכוג'ל, מסיכות וכפפות".
המוכרת סיפרה לאילנה שחיכתה בכיליון עיניים לפתיחת החנות ובעצם אינה יודעת מה ילד יום.
" כמוני, ישנם המונים, הוסיפה ".
ואילנה חשבה: " מה יהיה אם להמונים המובטלים לא תהיה עבודה, העקר תהיה ממשלה מנופחת המחלקת את הכיסאות למרבה במחיר.
" מי יודע מה עוד מצפה לנו, חשבה, ואני בתור גמלאית רק יכולה לחתום על עצומות מתאימות דרך האי-מייל ולהכנס לפייסבוק להפגנות ולתמוך בהן בצורה הזו.
" אני חושבת, אמרה, — שאפשר יהיה להשפיע בצורה זו ולפקוח לאנשים את העינים, דכאון , אבטלה ועוני גרועים מקורונה סיימה.