רק שבאמת רוצים

"תעצמי את העיניים, תדמייני שאת במקום שמח, מקום שעושה לך טוב, תנשמי עמוק, תכניסי אוויר דרך האף, תרגישי את הבטן עולה, תוציאי לאט דרך הפה…"
אני מנסה, אבל במקום להיכנס לזה, אני מתעצבנת, המטרה של התרגיל הזה היא להרגיע. בפועל, זה מעצבן אותי. לא רוצה לעשות משהו שירגיע אותי, אם זה יעבוד זה יוכיח שהכעס שלי נשלט, שאני לא חייבת להוציא אותו, אבל בא לי להוציא אותו.
זה מזכיר לי התמכרות.
הייתי מכורה, אני יודעת מה זה לעשות משהו שאתה יודע בתוך תוכך שהוא לא טוב אבל לרצות לעשות אותו, לא לרצות להפסיק.
למה שארצה להפסיק משהו שעושה לי טוב?
אז אני מבינה את זה, את צודקת, למה שתפסיקי לספק את הצורך שלך? הרי זה עוזר לך באותו רגע.
אז איך מפסיקים?
רק שבאמת רוצים.
לדעת שמשהו הוא לא טוב, זה לא מספיק. כי לדעת זה בראש, אבל צריך להרגיש. הרגש יותר חזק מהראש.
את הרגש אפשר לנצח רק באמצעות רגש אחר, חזק יותר.
שהאסימון נופל, הידיעה הופכת להבנה שמפורשת לרגש, כמו פחד או חרטה עמוקה והוא היחיד שמספיק חזק.
אצלך, האסימון לא נפל. אני גם חושבת שהוא כבר לא יפול.
אם רק הייתה לי דרך לגרום לך לראות את מה שאני רואה, אם רק יכולתי להשפיע עליך כמו הרגש, אבל לצערי, אני לא יכולה.
את לא יודעת כמה אני מבינה, את חושבת שאת הבנאדם היחיד במצב הזה, שאף אחד לא יכול להבין אותך. את טועה, אני מבינה יותר ממה שאת חושבת.
אני רק מתפללת שיום יבוא ותרצי באמת.