פּרוֹקְסִימָה
אני שומר בלתי חמוש
על העקרונות שלי
מבקש בעדינות
בחוסר סבלנות
ואז בתוקפנות
שלא תפגע
ברגשות שלי
שלא תיגע
בנקודות
הכואבות שלי.
כי כבר הספיק לי
אמרתי שוב ושוב
אמרתי שוב ושוב
לך זה לא חשוב
שתוק לשם שינוי
נסה להיות קשוב
(באמת קשה לך?)
או סוֹג אחור לעזאזל
אני לא ארקוד למנגינה הזאת
לא צריך ת'הרצאה הזאת
הרגשות שלך, הרגשות שלך
שלך, שלך, שלך
מיציתי מילים להיום.
אתה אוהב לחצות
את הגבולות שלי
שארגיש אשם על זה?
אני לא יודע למה
כמה פעמים תתעקש
קח אם המילה האחרונה
אם היא משנה, לא לי, לך
אתה בנוי איתן סביבך
וכל מה שיש כאן
או אין כאן.
אם אתה השמש
אתה דורש את כל הכוכבים?
אני אז פּרוֹקְסִימָה
אני אשתוק
אסוֹג אחור
ולא ארקוד איתך יותר
קח את המילה האחרונה
נמאס לי לדבר
מיציתי מילים להיום.
תגובות (4)
כמה כייף לקרוא את המילים שלך. איזו אנחת חיים הייתה לי במילים 'קח את המילה האחרונה', כמה בכי ואנרגיות בזבזתי רק כדי להגיד אותה. בפסקאות האחרונות יש מין שקט פנימי כזה, ככה אני מרגישה…עייפות אבל טובה, שחרור מניהול מלחמות מיותרות עם מי שרוצה בהם…
שיעשה מה שרוצה, שיגיד כל מה שעולה על רוחו…אתה כבר נסוגת אחור…בלי דריכות מיותרת.
מודה ומתוודה, הכותרת קרצה לי והייתי בטוחה שזו מילה שהמצאת, חיפשתי בגוגל, וואלה החכמת.
תודה רבה, אני מאוד מודה לך על התגובות שלך, זה באמת משמח אותי.
זו תחושה מאוד גרועה, שהצד השני (מי שזה לא יהיה) נאבק נאבק נאבק כדי להמשיך לדבר לדבר לדבר, להוכיח טענות מטופשות, להמשיך ללחוץ.
אני מת על המילה הזאת אגב, היא פשוט נשמעת מגניבה, והיא בדיוק התאימה כי פרוקסימה זו כבר מערכת אחרת.
היה לי שבוע חרא בעבודה. סליחה שאני משתפת במידע לא מועיל, אבל הקטע הזה הוא אני. עשיתי טעות והתנצלתי עליה, כזאת שהיא באמת אשמתי המלאה, אבל הבוס שלי פשוט גרם לי להרגיש כל כך רע עם עצמי, שאם לא הייתי הולכת משם באותו רגע סביר להניח שהייתי מתחילה לבכות במקום. (ודווקא הכל הלך לי טוב ועם אנרגיות עד אותו הרגע) מיותר לציין שכבר חשבתי להתפטר כמה פעמים אבל נו טוב, צריך כסף כרגע.
בכל מקרה, מיותר גם לציין כמה אני מתחברת לכתיבה שלך. אבל אציין זאת בכל זאת, כי זה כיף.
אני באמת מתחברת לכתיבה שלך. יש בה משהו נקי ואמיתי והיא גורמת לי לחשוב על כל מילה ועל המשמעות שיש מאחורי דברים וזה אפילו לא חייב להיות משהו עמוק ברומו של עולם, אבל לדעתי, העובדה שכתיבה גרמה לך לחשוב ולא סתם לקרוא ולדפדף הלאה- זה מראה שיש פה משהו טוב.
לפעמים הייתי רוצה גם לסוג לאחור ופשוט להתעלם מדברים שקורים סביבי, אבל אני חושבת שעצם זה שהם הולכים אחריי ואוכלים אותי מבפנים גם כשאני ארחק מהם מעיד על כך שאני לעולם לא באמת התעלמתי מלכתחילה.
מצטער לשמוע על החוויה הגרועה שלך. טעויות קורות, אבל אני בחיים לא אבין אנשים שמנסים לגרום לשני להרגיש על זה רגשות אשם בלי סוף.
וכן, האשפה שמקיפה אותנו כנראה גם תמשיך להקיף, אם לא נטבע בתוכה. זה ממש מבאס. המונולוג הזה יותר בכיוון של הטחת כל הרגשות הרעים שמצטברים, על הקיר, לא שבאמת אפשר לפתור.
מקווה שדברים יסתדרו אצלך ספיר!