עולמות אחרים

תיירים, משקיעים, נואפים, טייסים זרים במדים וצוותי דיילות עייפות. טפסים. כרטיסי אשראי. גברת שטיין פוסעת במורד המטוס. "שוקולד, סניורה?". הגברת עושה עצמה לא מאזינה. היא צריכה להתמקד. מבטה פוסע במורד המטוס. היא צריכה להתמקד. ספרה נפתח בעמוד שבעים ושמונה. רומן רוסי\מאיר שלו – "הוא היה צמחוני ורק לעתים רחוקות הסכים לקבל מסבתא, שאהבה אותו מאוד, פרוסת עוגה…" מבטה של גברת שטיין כמו כוונת אופטית של רובה מכוון אל השפם העבה הזה. הוא מודבק על מישהו שנדמה חשוב. רובה בצורת מבט מכוון חזרה אליה. "פוטה מדרה". היא מזהה, זה פאבלו אסקובר.

אבל איך זה ייתכן? פאבלו אסקובר מת לפני שנים. אני הוזה. אני צופה ביותר מדי מהסדרה הזו.
אי של שקט מתקרב אלינו. דממה על נוסעי המטוס. הגברת והשפם מתעסקים בעניניהם, הדיילות העייפות סורקות את האזור, אולי מישהו זקוק בדחיפות לתה. ענני צליל גבוה ממלאים את המטוס בקצב שמאיץ בן רגע. לצליל אין חוט אדום או ירוק, הוא פשוט צליל. מה שאנשים בדרך כלל לא מבינים על פיצוצים, גברת שטיין חושבת לעצמה, הוא שרואים אותם לפני ששומעים אותם. ובכן, את פיצוץ המטוס שמעו אחרי.

הגברת בעבר חלמה חלומות רעים. רעים מאוד אפילו. אבל לא הכירה חלום בלהות שכזה. ניכר שהסביבה נרגעה מהפיצוץ. השפם לא נמצא שם יותר, גם לא הדיילות העייפות. גברת שטיין נותרה לבדה.
מרבה לחשוב. מרבה גם לא לחשוב. להתנתק. למה לחשוב יותר מדי, לא בריא. אני בגילי, חשבה לעצמה. צריכה לנוח. היא חשבה גם על הבן שלה, המתוק המוצלח. איש עסקים מפולפל. איתן הבן המוצלח איש העסקים המפולפל בדרך עכשיו להולנד. עם אמא שלו הוא לא דיבר כבר חודש, עסוק מדי. וגם ככה כשאמא שלו מדברת איתו זה רק על סדרות חדשות שהיא רואה. הגברת תגיד: "ראית כבר נארקוס?" והמפולפל יענה "אני נכנס לפגישה. אין זמן לשטויות". הגברת חשבה: למפולפל באמת יש פגישה, אך גם יש לו זמן לשטויות. מה ההבדל בין סדרות לעסקאות באמת? ואז הריצה עוד פרק של התכנית בישול ההיא, מה שמה.

הוראות בישול להכנת צלי בקר:

נתח בקר מס' 5 במשקל 2.5-3 ק"ג
1/4 כוס שמן קנולה
מלח ופלפל שחור טחון

לרוטב:
7 בצלים קצוצים
9 שיני שום קלופות בשלמותן
2 גזרים קלופים וחתוכים לפרוסות בעובי 1 ס"מ
1 כף ג'ינג'ר מגורר
4-3 כפיות כמון טחון
1 כפית קינמון טחון
צ'ילי או פפריקה חריפה, לפי דרגת החריפות הרצויה
1 כוס יין אדום
4-3 כוסות ציר בקר חם או ציר עוף
200 גרם שזיפים מיובשים
200 גרם משמשים מיובשים

אלה ההוראות. המתמודדים והגברת מביטים בפליאה. זה פשוט, בסך הכל. הדקות עוברות במהירות. צלחות מתעופפות באוויר. מתמודדת אחת שבאה מאירלנד במקור מגישה את המנה שלה לשופטים. אחד מרים גבה כאילו זה לא יכול להיות שזה טעים. השופטת השנייה שותקת בינתיים, והשופט השלישי מתעצבן על משהו במנה, לא ברור על מה. אחר כך מגיעה עוד מתמודדת ואיתה גם עוד מנה. ועוד שתיקה מהשופטת. המנות לטעמה של הגברת יפהפיות. הן מעלות בה זכרונות קולינריים מהתקופה שעוד הגישה לשופט אחר אוכל, הבן המפולפל. היא אפילו נזכרת מתי שהיא הייתה שופטת לאמא שלה. גם היא שתקה.

תורה של גברת שטיין מגיע ובידיה לא מנה ולא צלחת אלא שלט טלוויזיה. שקיות מהעיניים. "אהלן, הכנתי לכם קובה משפחתי". השופטים עומדים לחזור על הריטואל אבל אין מנה. גברת שטיין מרגישה שנכשלה. אמנם לא התמודדה בכלל, אילו רק ידעה ולא הופיעה שם כחלום.

טלפון למפולפל: איתן? מה נשמע בן שלי יפה? תסלח לי על הטון אני לא התכוונתי… בכל מקרה אני מרגישה ששום דבר לא זז. אני מנסה לצאת מסיוט הזה שאני נמצאת בו אבל לא מצליחה. תסלח לי לא התכוונתי להישמע רע או משהו זה פשוט שאני צריכה את עזרתך, אתה מבין… אתה הצלה שלי בעולם הזה.

היי, אמא. אני לא יכול לדבר כרגע. פגישה ממש חשובה!! בכל מקרה תנסי לנשום עמוק. או משהו.

גברת שטיין תנסה משהו חדש אולי:

בקבוקון צהוב. רסקיו רמדי: מרכיבים: מים, אתנול, תמצית הפרח ההוא, מה שמו.