דו שיח של חרשים

השב את שרה אל האהל
ואתה שים פניך לכותל
דפוק ראשך בכל עוז אל הקיר
פרוץ בבכי ונסה להסביר
נכחה נא לעם ישראל
אוי כמה שאתה סובל
שסטית מנתיב הישר
הכי עקום שאפשר
שאלוהינו זעם וקצף
בלילה ירד בחתף
ועלינו המיט מגפה
שאת כל הארץ שטפה.
או אז את האל
אני קם ושואל
"האיש האחד יחטא וכל העדה תסבול
שאתה מבקש להשמיד את הכל
ולא מתנחם,
אף זקן כמוני אינך מרחם?"

והוא בכאילו משיב לי פתאום
צדיק אחד אם תמצא לי בסדום
ואני מתחרט על המקום.
"יס סיר" אני אומר
"מתחיל לחפש
ואתה במטותא עוז התאזר
דקה סבלנות אני תכף חוזר."