כאן בשבילך – פרק 25

אחרי שסיימתי לאכול, ריין יצא מהחדר, נשענתי על הקיר, מה הם עושים עכשיו? הם באמת קרובים? הם יודעים איפה אני? כמה זמן עוד אשאר פה? נכנסתי למקלחת, כשיצאתי התלבשתי, עמדתי מול המראה ובהיתי בעצמי, עורי היה לבן אדמדם, עיני נראו גדולות וכואבות, אני נראת כל כך שונה, "רוי-אל יצטרך לעבוד קשה כדי לפצות אותי על כל מה שקורה לי" כעסתי, "כי לא הולך לי להיות קל לשכוח את זה כל כך מהר" הדמעות התחילו לרדת, שמתי את ידי על שפתי, לנסות להשתיק את הבכי, "מה לוקח לך כל כך הרבה זמן להגיע?.." הבכי נעשה חזק, "מה עשיתי?.." התיישבתי ליד המראה והבטתי העצמי, הרגשתי כאילו אני מאבדת את עצמי, "את צריכה להחזיק מעמד.." אמרתי לעצמי "משהוא יבוא בסוף.. אני מקווה.." קמתי מהרצפה, ויצאתי מהמקלחת, שכבתי על המיטה, הבטתי בתקרה, העליתי מחשבות ואפשרויות מה האנשים שאני מכירה עושים עכשיו, ואחרי כמה זמן התחלתי להירדם,

הרגשתי שמשהוא מלטף אותי, פקחתי עיניים לאט, זה היה ריין, הוא ישב על המיטה, וחייך אלי, התרוממתי לישיבה, הוא הביא לי אוכל, אחרי שסיימתי הוא יצא מהחדר, ונרדמתי לעוד כמה שעות, התעוררתי באמצע הלילה, הסתובבתי בחדר, עצרתי מול הדלת, בהיתי בה, הייתה לי תקווה שאולי היא פתוחה, נשענתי עליה לא היה אף אחד בחוץ, ניסיתי לפתוח אותה לאט, והיא נפתחה, שמחתי שריין שכח לסגור אותה,
פתחתי אותה עד הסוף, הבטתי החוצה, לא ידעתי אם כדאי לצאת, אם הם יתפסו אותי הפעם זה כבר לא יהיה טוב, יצאתי החוצה לקומה, והתחלתי לשמוע את הצעקות שוב, מי שם? חשבתי לעצמי, הפחד גבר, אלו לא היו צעקות של אושר, " אולי רונלד מכה משהוא.." לחשתי לעצמי, אבל איפה הוא נמצא?
הרגשתי יד על הכתף, הסתובבתי, הוא חסם את פי, זה היה ריין, הוא סימן לי להיות בשקט, והעלה אותי חזרה לחדר, שם אותי על המיטה והתיישב לידי,
"מה את חושבת שאת עושה?" היה לו מבט רציני
"שמעתי את הצעקות ו.."
"שלא תחשבי על זה שוב.."
"מי שם?"
"לא יודע, אני לא מכיר אותו"
"גם אותו אתה.."
הוא הפסיק אותי "לא, לא חטפתי אותו" כעס
"אז?.."
"כששמעת משהוא באותו יום, זה היה הוא, רונלד תפס אותו כשהוא ניסה לפרוץ לבית, אין לי מושג מי זה, לא ראיתי אותו כל כך"
"למה הוא לא נותן למשטרה לטפל בזה?"
"לא יודע, ואני מעדיף שלא לשאול.."
"אתה מפחד ממנו?.." לחשתי
"לא, אני פשוט מעדיף שלא להכעיס אותו, זה אף פעם לא כדאי.."
"הוא הכה אותך?.."
" הייתה פעם שהוא כעס.. וזה לא הסתיים כל כך טוב.."
"מצטערת.."
"זה בסדר.. רק תהיה זהירה פעם הבאה.." הוא קם מהמיטה "לילה טוב" ויצא,
פעם הבאה? חשבתי לעצמי, הוא השאיר את הדלת פתוחה בכוונה, חייכתי, הוא נותן לי הזדמנויות לברוח, אולי הוא באמת מנסה לעזור לי?
נשענתי על הדלת, עדיין היו צעקות, מי שזה לא יהיה, הוא סובל, ומשהוא צריך לעזור לו, לא משנה אם הוא גנב, לא מגיע לו התעללות כזאת! התרחקתי מהדלת ונשכבתי על המיטה, רציתי לשכוח מהצעקות האלו, עצמתי את עיניי, ונרדמתי,

הרגשתי משהו מוזר, משהו חוסם אותי, מחזיק אותי, נאבקתי קצת ופתחתי עיניים, רונלד היה קרוב אלי, על המיטה, והחזיק אותי, ריח אלכוהול נדף ממנו, הוא היה שיכור,
"תעזוב אותי" דחפתי אותו, הוא התחיל למלמל דברים,
"מה חשבת? שאני לא אדע שיש לך קשר עם דניאל" צחק, הוא התחיל להתקרב אלי "אני אקח כל דבר מהשניים האלו" ראיתי שהדלת פתוחה, ורצתי החוצה "לאן את הולכת?" הוא צחק "אין לך לאן לברוח.." לא ניסיתי לברוח, ניסיתי להתחבא מרונלד במצב שהוא נמצא, ירדתי לקומה הראשונה, ונכנסתי למקלחת שהייתה שם, לא הצלחתי לסגור את הדלת ויצאתי ממנה, נכנסתי לאחד החדרים, האור היה חלש, סגרתי את הדלת מהר, לא היה לה מנעול מהצד הפנימי, ניסיתי לפתוח אותה ולא הצלחתי, זאת כנראה דלת שפותחים מצד אחד, הלכתי אחורה מבלתי להסתכל, פחדתי שרונלד יכנס לפה, ניסיתי לגעת בדברים שמאחורי אולי יהיה לי משהו להתגונן איתו, המשכתי ללכת אחורה, הרגל שלי נתקלה במשהו שהיה מונח על הרצפה, ניסיתי להשתחרר, הוזזתי אותה מהר, זה לא הצליח, התכופפתי לשחרר אותה, זה היה חבל, נגעתי בו כדי להשתחרר,
הבחנתי במשהו זז, הוזזתי את הראש, נבהלתי וצרחתי,