זרים – פרק 3/7 – חבר שלי

מייקל ישב על המיטה שבחדרו.
הוא התבונן על תמונה שהונחה על השידה, היא הרים אותה בזהירות,
דמעות צצות בעיניו הכהות.
הוא העביר יד בשיערו – "אני מתגעגע אלייך" הוא מחה את הדמעות מעיניו.
"או כמעט שכחתי!" הוא הושיט יד לקופסת הכדורים לדיכאון שלו לקח אותם עם כוס מים ונכנס אל המיטה, זיכרונות הציפו את ראשו וכשהוא נסחף אל עבר שינתו, הוא המשיך לבכות בשקט.

זאת הייתה הכוס השלישית של הקפה שהוא שתה הבוקר, עניין רגיל.
הוא המשיך ללגום מהקפה, בעוד הוא הופך את הפנקייקים שבמחבת.
הוא שמע רעשים מכיוון הסלון, נובה ערה?
הוא המשיך לטגן את הפנקייקים באדישות.
היא צעדה בכבדות לעברו, הוא היה מוכרח להגיד, למרות שהיא הרגע התעוררה עם השיער המבולגן, והבדים הגדולים עליה בכמה מידות, היא עדיין נראתה חמודה.
הוא הכין לה קפה והם ישבו אל השולחן.
"אכפת לך אם חבר שלי יגיע היום?" שאל מייקל
"בכלל לא" אמרה נובה וחייכה "אחרי הכל זה הבית שלך, אתה לא צריך לדאוג לגביי.."
מייקל חייך בחזרה "הוא צריך שירימו לו מצב הרוח" אמר מייקל, עדיין מדבר על החבר שלו –
"עבר עליו יום לא פשוט אתמול" הוא המשיך ללגום מהקפה.
"אתה מכיר אותו הרבה זמן?" שאלה נובה
"כן, כבר 7 שנים, מתחילת חטיבת הביניים".
"וואו" אמרה נובה "לי אין חברים כאן…" נאנחה
מייקל הרים גבה בשאלה
"שתי החברות היחידות שלי נסעו לסין לפני חודשיים"
"לכמה זמן?" שאל
"אני לא יודעת, לא דיברנו הרבה זמן, בגלל חבר שלי- חבר שלי לשעבר"
אמרה נובה בעצב.
דפיקה נשמעה על הדלת
"זה בטח הוא" אמר מייקל
"אני אפתח" אמרה נובה, וקמה מהשולחן
הדלת נפתחה וקריאת בהלה נשמעה
"ג'ורדן?" הוא שמע את נובה אומרת
"מה את עושה פה?"
מייקל הסתכל אל עבר הדלת
נובה התבוננה בו במבט מופתע ומפוחד מעט
"היי מייקל" אמר ג'ורדן "אכפת לך אם אדבר עם נובה?"
הוא לא חיכה לתשובה ומשך את נובה אל עבר האמבטיה.

ג'ורדן פתח את הדלת ודחף אותה פנימה
"מה את עושה כאן?!" צעק
"אני… אתה… אתה נפרדת ממני!" השיבה
"לא גירשתי אותך!"
"אתה כן! וחוץ מזה אני אמורה להישאר בבית עם מישהו שהוא לא חבר שלי?"
"זה מה שאת עושה עכשיו!"
"זה שונה!"
"ממתי את חוצפנית כל כך?!" הוא התקרב אליה באיום
היא סטרה לו
פניו של ג'ורדן נהפכו אדומים, והוא נתן לה אגרוף בבטן, נובה התקפלה אל הרצפה.
הדלת נפתחה בבעיטה, מייקל נכנס ותפס בחולצתו של ג'ורדן
"מה אתה עושה בנאדם?!" הוא החטיף לו אגרוף ללסת, וכשהוא נפל אל הרצפה בכאב, הרים את נובה במהירות.
הוא אסף את המפתחות ואת ארנקו ורץ אל עבר מכוניתו הקטנה…