פרק 1-הטרגדיה
" רומיאו אהובי, רומיאו! באתי להציל אותך.." אמרה יוליה נואשות כשהיא ראתה כשכבר היה מאוחר מדיי.
ג'ו ראה איך שמותו של רומיאו התחיל להשפיע על בת דודתו, יוליה .
" יוליה, בואי איתי . בואי נחזור הביתה.." הוא ניסה לדובב אותה ללא הצלחה.
" לאן אחזור? כולם שונאים אותי , אין לי בית לשוב אליו. איבדתי את הכול , איבדתי גם את רומיאו.." היא אמרה בייאוש ונפלה על רגליה , כבר היא לא ראתה את עצמה עם אף אחד.
חוץ מרומיאו, כמובן.
" למה את עושה את זה לעצמך? לנו? למשפחה היחידה שנשארה לך? את מפנה לי גב , אה?" הוא אמר לה בעצבים , הוא לא הצליח להשלים משפט שלם כראוי.
" לך לא , אבל למשפחה שלי – בהחלט כן!" אמרה יוליה בנימה החלטית .
" אז את עושה טעות , גבירתי!" אמר בפסקנות , " תדברי בשיקול דעת , את לא ילדה , אבל את מדברת בחוסר היגיון עכשיו.." ג'ו אמר.
" אני מבקשת שתחכה לי בחוץ , אני אעשה משהו ואז אני באה אלייך, בסדר?" אמרה יוליה עם חיוך מסתורי.
" יוליה , אל תעשי שטות!" הוא אמר לה לפני שהוא יצא , יוליה הסתובבה אנה ואנה , היא באמת לא יודעת מה לעשות . ברגעי יאוש ותסכול היא מסוגלת לעשות לעצמה כל דבר , משפחתה איכזבה אותה שהיא לא הסכימה שהיא תהיה עם רומיאו.
כולם נטשו אותה , בגדו בה. האם היא תעשה להם אותו דבר?
האם היא תחזיר להם באותו מטבע? איזה ערך יהיה לכך אם ג'ו יגלה שהיא בעצם משקרת?
רומיאו הייתה הזדמנות נפלאה בעבורה לשנות את מהלך החיים המשעממים אליו היא הורגלה מאז ימי ילדותה.
האקדח שהיה ברשותו של רומיאו , היה הדבר היחיד שהיה יכול להושיע אותה מצרותיה.
אבל יוליה חיכתה לרגע הנכון , לרגע בו ג'ו לא ישגיח עליה בשבע עיניים. הוא פחד שהיא תעשה לעצמה משהו .
הוא אכן צדק.
" מה נעשה , רומיאו?" שאלה יוליה בקול , " יש לי רעיון!" היא אמרה פתאום עם חיוך עצוב משהו.
" תעזור לי , בסדר?" היא אמרה בקול מפוחד אך מלא בביטחון.
לאור הנר לצדה , היא אחזה באקדח בידה והתפללה שלא יתפסו אותה בשעה שהיא מנסה לתכנן איך להצטרף לרומיאו , כיוון שהיא לא יכלה בלעדיו יותר, אין לה סיבה כלשהי מספיק טובה לחיות בלי רומיאו.
" אני באה אלייך," היא אמרה באחת וירתה בעצמה.
החדר היה שקט ודומם , ג'ו חשש שקרה משהו נורא ליוליה. הוא היה אמור לדאוג להחזיר אותה הביתה, לדאוג שלא יאונה לה שום דבר רע.
עכשיו , איך הוא יחזור בלי יוליה? מה הוא יגיד כשהוא יעמוד מול הוריו ויצטרך לתת דין וחשבון להוריו על כך שבחוסר אחריותו קרה ליוליה משהו שהוא היה יכול למנוע?
" יוליה , מה עשית?" קרא בזעקה , " מה עשית לעצמך?" הוא אמר בקול.
הוא הרגיש שהוא לא יכול להתמודד עם מותה הטרגי של בת דודתו היקרה , יוליה.
" זה אשמתך!" הוא אמר בבכי , לא יכול להינחם , " זאת אשמתך , רומיאו!" הוא אמר והתמלא בשנאה עזה כלפי רומיאו.
ג'ו לא הצליח להתאושש מהרגע שבו נפרד מבת דודתו היחידה , יוליה.
הוא היה בטוח שהיא מתה בגלל רומיאו. יוליה הובאה לקבורה באיטליה , בעיר הולדתה ורונה.
תגובות (0)