היומן של… (סודי לא להיכנס!!!)

פרק 1
הכל התחיל היום, היום לפני 5 שנים בדיוק קרה משהו ששינה את החיים שלי.
רוצים לדעת מה זה? אני יספר לכם הכל אבל תבטיחו שלא תספרו.
זה היה ביום שלישי 2/7/2018 חזרתי מבית ספר אבל רק אמא שלי וסבתא (מצד אבא) היו בבית אני די רגילה שאמא עובדת מלא ואבא לרוב בבית אבל לפעמים זה קצת משתנה אז לא חשבתי שיש משהו מוזר. אני הייתי אז רק בת 7 והיום אני בת 12 אבל זה פחות חשוב, נחזור לסיפור. אמא שלי הזמינה פיצה שזה היה די מוזר וסבתא שלי הייתה קצת עצובה אבל לא ממש שמתי לב ושראיתי חשבתי שסתם במקרה. אח שלי הגדול היה במחשב ואני חפרתי לאמא שלי על הילד החדש שהגיע לכיתה ושהוא ממש נחמד וכל מיני….
כשהגיעה הפיצה ממשששש התרגשתי ואח שלי עזב סוף סוף את המחשב ובא לאכול בשולחן הוא ישב בשולחן עם הטלפון (כמובן) אבל אמא שלי אמרה לו לעזוב את הטלפון שזה היה די מוזר… אחרי שאח שלי עזב את הטלפון וראה את העולם הוא שאל את אמא שלי למה סבתא הגיעה ואבא לא כאן.
אמא וסבתא שלי הסתכלו אחת על השנייה החליפו פרצופים ואמא התחילה לדבר. היא אמרה שאבא היה אם חברים שלו במסעדה לחגוג לחבר שלו יומולדת אבל אמא לא המשיכה היא התחילה לבכות ואני ואח שלי לא הבנו כלום. סבתא שלי המשיכה אותה – "בדרך חזרה חבר של אבא נהג והודיעו לנו שהוא פשוט נעלם" אני לא הבנתי חשבתי שהוא שיחק מחבואים או משהו אבל אמא הסבירה לי שכנראה לא נראה אותו יותר. אני עדיין לא הבנתי ושאלתי אותה – "מה זאת אומרת לא נראה אותו? כאילו לא נראה אותו יותר לעולמים?" "כן" אמרה לי אמא וחיבקה אותי חזק חזק. אחר כך היא גם חיבקה את אח שלי למרות שאח שלי לא ממש מסכים שיחבקו אותו הפעם הוא הרשה ואחרי החיבוק הוא הלך לחדר והסתגר שם כל היום.
טוב כמו שאתם יודעים עברו 5 שנים מאז… סבתא עברה לגור איתנו אח שלי הרבה פחות במחשב ובטלפון. אני, אני בת 12 מנסה לשרוד את החיים קצת קשה בלי אבא אבל מסתדרים הדבר היחיד שאני כל הזמן חושבת עליו זה שאולי אבא עדיין חי כי הוא לא מת הוא פשוט נעלם וזה מוזר. ניסיתי להסביר את זה לאמא שלי אבל כל פעם שאני אומרת את המילה – "אבא" יש לה פרצוף עצוב-כועס כזה. אז לרוב אני מדברת על זה עם סבתא. סבתא אומרת לי שחיפשו אותו בכל מקום ולא מצאו. אבל אני עדיין מאמינה שיש סיכוי שאבא חי.
לאף אחד לא ממש אכפת ממני חוץ מסבתא אני אוהבת אותה אני גם אוהבת את אמא שלי פשוט אני מרגישה שלא אכפת לה ממני. אבל אולי כן, אולי כן אכפת לה פשוט נראה לי שכדי שהיא תראה לי שהיא אוהבת אותי כי אני לא מרגישה את זה.
יש לי מחשבה בראש כבר הרבה זמן והיא – לברוח ולחפש את אבא אבל מפחיד אותי. מפחיד אותי שיגלו אותי, מפחיד אותי שבסוף הוא באמת מת, מפחיד אותי הכל בעצם.
פרק 2
טוב אני חושבת שהחלטתי מחר, מחר אני בורחת. אני לא מאמינה שאני עושה את זה אבל כבר ארגנתי תיק. בתיק יש לי:
• 3 בקבוקים גדולים של מים
• קצת אוכל – חטיף, סנדוויץ' וקופסת קורנפלקס
• חבל
• את היומן (הזה)
• טלפון
• שמיכה וכרית
• דאורדורנט, מברשת שיניים, מסרק וכאלה….
• בגדים
אני מקווה שאני לא שכחתי משהו (שכחתי הבאתי גם את הכסף שחסכתי כל השנים שזה 7500 ₪)
מצאתי תיק ממש גדול שאמא שלי לקחה שהיא עשתה את שביל ישראל והיא די שכחה ממנו… ממש ממש באלי למצוא את אבא שלי כי אני סופר מתגעגעת אליו. טוב אני חושבת שאני יספר משהו אבל מפחיד אותי לכתוב כי אם מישהו יראה את זה… טוב נו, אני ראיתי פתק ליד החלון שלי לפני כמה ימים שהיה כתוב בו מכתב שאבא כתב ממש ממש פעם לאמא ובגלל שזה היה פעם החדר של אמא ואבא אז אבא כנראה החביא לה אותו או שהיא החביאה. באותו רגע החלטתי שאני חייבת לברוח, חייבת.