ריח וורדים : ושנינו ערומים פרק 2
פום פום פום פום.
הוא צוחק, "מה מרתק אותך שמה?"
"עם ידעתי שזה מה שפעימות ליבי גורמות הייתי משתמש בהן יותר".
ומה הייתה עושה שאלתי עדיין צמודה לחזיו מנסה להקשיב.
"אני לא יודע ".
"אבל את שקטה כבר זמן מה, האם את מגלה שם את סודות המדינה או משהו."
צחקתי והרמתי את ראשי טיפה, עוד לא רוצה להתנתק
שוב פניו היפות מביטות בי במבט שובב ותוהה.
"אתה לא תבין" אמרתי וחזרתי בשלי.
צמודים ערומים נקיים ויפים כך הרגשתי כמו ציור הרנסנס שני אוהבים בחדר קצת ישן עם רהיטים מהמאה ה16.
המנורה מתנדנדת מעל ראשינו מצד לצד,
מראה עם מסגרת לבנה משופשפת, קצת עתיקה מונחת עקום בזווית המיטה שלנו נותנת לי הצצה לתמונה היפה שלו ושלי.
הוא עם יד אחת מאחורי הראש והשנייה משחקת עם
כף ידי שלי,
אני שוכבת עליו, הוא מסתכל על החלון החצי עגול ארוך, בוקר עכשיו או צהריים מוקדמים מבחינה לפי השמש והשמיים הכחולים, שלווים ויפים.
על הסדין הלבן שחציו מכסה והחצי השני נותר חשוף
על חזי שצמוד לשלו ורגלי בין רגליו.
אנחנו עולים ויורדים לפי קצב הנשימה ההפוך של כל אחד.
והוא לא מבין במה אני כל כך שקועה, אבל עם שמע פעימות ליבו והמגע העדין, המחזה הנשקף אליי מין המראה העקומה, כיאילו נלקח ממחזה ישן של אוהבים.
אח אני נאנחנת ולוקחת נשימה עמוקה, ריח וורדים..
אני באמת לא רוצה שזה יגמר לעולם.
תגובות (0)