הדפיקות שבקיר

"לֹא תִירָא מִפַּחַד לָיְלָה, מֵחֵץ יָעוּף יוֹמָם" מה מה זה אומר אמא, אמא חייכה לדניאל, זה פסוק בתהילים מתוק שלי, אם תגיד אותו כל הפחדים שלך ייעלמו, נו אמא אני פוחד בבקשה תשני איתי, אתה כבר ילד גדול דניאל, אמרה אמא ויצאה מהחדר, אבא היה יושן איתי.. אמילי עצרה וכיווצה את פניה, היא הסתובבה לדניאל וליטפה אותו, בן יקר שלי אתה גיבור אתה לא צריך לפחד, וחוץ מזה בן יהיה איתך כל החופש.
בן היה בן דוד של דניאל, הם לא היו רק בני דודים הם גם היו החברים הכי טובים, בן היה גר בעיירה הסמוכה, בכל יום דניאל ובן היו מדברים שעות במכשיר קשר שלהם, מרכלים וצוחקים יחד,בן היה מגיע לכל החופש שכן הבית של דניאל היה גדול וממוקם בלב היער הפסטורלי, היה להם הרבה במשותף חוץ מזה שלשניהם לא היה אבא..
חופש הגדול הגיע.. ודניאל כבר לא יכל לחכות, אמא מתי הוא יגיע, סבלנות דניאל, אביגיל אמרה (אחות של אמילי) שהם תיכף מגיעים, רעש המנוע נשמע מהדהד בעצי היער, הנה אתה שומע הם מגיעים, יש סוף סוף קפץ דניאל משמחה, אמילי צחקה \'\'אתה משהו\'\', אביגיל ובן היו בג\'יפ שבדיוק חנה במוסך של הבית, בן פתח את הדלת עוד לפני שהג\'יפ עצר ורץ לדניאל היי סוף סוף, הם עשו את הלחיצת ידיים המשונה שלהם וכבר נעלמו אל תוך הבית, שלום אחותי היקרה אמרה אביגיל לאמילי, והחלו לשוחח כשהם יושבים על קפה נטול סוכר במרפסת, הלילה הגיע ואביגיל התכוננה לנסוע חזרה היא נפרדה מבנה ואמרה לו אל תשכח לצלצל אליי כל יום, בסדר אמא ביי.. אמר בן, אמילי אמרה לאביגיל חכי אני ילווה אותך יחד עם הרכב שלי עד לסוף היער, אין צורך אמילי, לא אני מתעקשת על זה.. אמילי פנתה לדניאל ובן, אני מלווה את אביגיל וחוזרת טוב בנים.. ונסעה, דניאל ובן החלו לשחק חמש אבנים בסלון אך לפתע נשמע רעש חזק של פיצוץ, שמעת את זה אמר בן, כן שמעתי ולאחר דקות אחדות נשמעו קולות סירנה של אמבולנסים ומשטרות, בן ודניאל החלו לפחד, ודאגו שלא קרה משהו, הם המתינו שעה כנצח עד שהשריף המקומי הגיע לבית ואמר להם….