מקולות

מקול רוח קרירה מנשבת,
מצליל כל זמר עצוב,
את עולה ברוחי מתנגנת,
ומיד נעלמת בי שוב.

מקול תו עדין ומרחף,
מצליל מיתרך הרועד,
בגעגוע אלייך אתעטף,
בעינייך ירח בודד.

מקולות מים רבים אדירים
עומדת מולי אהובה,
שוב פתוח השער.
מקולות כל הגלים שבים,
שוב עיניה זורחות בי,
מאירות כמו הסהר.

מקול שיר ישן ומוכר,
מצליל צחוקך הגועש,
שכמו גל בלבי הוא נשבר
ואז חוזר מהדהד מלחש.

מקול זכוכית נשברת,
מציל האהבה הנכזבת,
מקול של ילדות וזיכרון,
מצליל הסערה והאסון,
מקולות החול החם,
מקולות, משברי ים.

מקולות מים רבים אדירים
עומדת מולי אהובה,
שוב פתוח השער.
מקולות כל הגלים שבים,
שוב עיניה זורחות בי,
מאירות כמו הסהר.