סיפור ללא שם על וואן דיירקשן וזה פרק 65:)))

שטפתי את פניי והסתכלתי על עצמי במראה, -"תקנא במזליסט שאני אמצא הארי. החיים קשים" אמרתי לעצמי, ירדתי למטה ושמעתי את אמא אבא והיילי מדברים
-"היא אהבה אותו כל כך," אמא אמרה בקול מודאג, "אל תדאגי הם יחזרו, מה את לא מכירה את הריבים האלה? ריבים קטנים כאלה שאת עוזבת את הבית אחרי חמש דקות את קופצת עליו בנשיקה." צחק אבא, החלטתי להיכנס לשיחה שלהם- "את האמת זה לא מהריבים האלה." לקחתי חופן קורנפלקס והכנסתי לפה, "ברור שזה מהריבים האלה תאמיני לי אני יודע על מי אני מדבר ועל מה"
"אבא אנחנו נשבענו אחד לשניה."
הוא גילגל את עיניו, רגע הוא באמת עשה את זה?
"הוא אמר שהוא יקנא במזליסט שיזכה בי. ואני התפללתי בתוכי שהוא יהיה המזליסט שיזכה בי, כנראה שלא." התיישבתי על הכיסא ולקחתי עוד חופן, היילי חיבקה אותי ואבא צחק
"אח ילדים ילדים…" הוא אמר, עושה את דרכו אל הסלון
-"אל תיהי בדאון בגללו האני" אמא ליטפה לי את הראש, "אמא." העברתי לה מבט, "אני לא בדאון בגללו."

עבר שבוע די משעמם, לא יצאתי מהבית וגם לא התראתי עם הבנים, אחד החופשים הכי משעממים שהיו אי פעם.

התיישבתי מול הטלוויזיה והדלקתי אותה, כשלפתע היילי ירדה עם חיוך מרוח על פנייה, היא המשיכה לחייך, היא החזיקה דף לבן שהיה רשום עליו משהו,
"היי מה זה?" שאלתי
-"זאיין… הזמין אותי לדייט" היא חייכה, יופי אחותי יוצאת עם האקס שלי.
"הוא כתב לך מכתב. בדרך כלל הוא מסמס" כיווצתי את מצחי, "מה הוא כתב לך?"
-"סודי"
"את צוחקת נכון?"
-"לא למה צוחקת? זה אישי מדי… ואני מאחרת לעבודה אז"
אישי מדי? ממתי היא שומרת על הדברים שלה? ניסיתי לבלבל אותה כדי שתשאיר את המכתב על השולחן או משהו, -"נכין לך לאכול?"
"לא אני מאחרת," היא עלתה למעלה בריצה ואז ירדה, -"ביי" חייכתי אליה, היא יצאה מהבית משאירה את הדלת נטרקת אחריה.

עליתי למעלה במדרגות מקווה שהיא השאירה בחדר שלה את המכתב, פתחתי את הדלת ונכנסתי לחדר, המכתב היה על השידה. יכולתי לראות אותו
התיישבתי על המיטה ופתחתי אותו,
-"קימברלי, אני יודע שזה לא הקטע שלי לכתוב מכתבים אבל הייתי צריך לנסות,
בפעם הראשונה שפגשתי אותך אני פשוט- אני חייב לכתוב את זה?
התאהבתי בך?
ולא שאני מתבייש בזה, שלא תחשבי שאני ממציא או שמישהו אחר יקרא את המכתב בטעות. בכל זאת-פעם ראשונה שאני שולח.
היה בינינו משהו, את יודעת את זה, אני יודע את זה. מספיק ששנינו יודעים שהיה משהו, אני לא יודע אם זה הדדי אבל, אני עדיין אוהב אותך והרגע שיצאתי מהבית שלך פשוט שבר אותי לגמרי, תחזרי אלי בבקשה, אם קראת את זה תבואי היום ב9 לטיילת, זאיין"

אני עדיין לא מאמינה שהיילי שיקרה לי!
ידעתי שזה לא אמיתי, ידעתי שהיא משקרת לי, הרגשתי את זה. עכשיו אני צריכה להחליט, ללכת או לא ללכת?