אפשר אחרת

הכל השתנה אבל לכיוון השלילי.
הכל נהרס, נחרב!
אין נקודה אחת שעדיין לא עשתה את השינוי. כולם רק חוקרים ובטוחים שיש לזה הסבר.
הכל הגיוני בעיניהם.
אמרו לי שאתן לזמן לחלוף, יהיה בסדר.
אך בעיניהם הכל טוב.
לפעמים אני תוהה אם אני בכלל רוצה לתת לכאב ללכת.
שלוש שנים מאז השבר הראשון.
הרבה זמן שהיה צריך לנקות ולהחלים את הכל…
אבל זמן הוא אינו תרופה.
אולי בכלל לא צריך רפואה רק לתקן, לחזור לעבר בהווה.
רק לקחת את הזכרונות ולחיות אותם מחדש.
לקחת את הדמויות ולהזכיר להם את הטוב שהיה לפני שהתנפץ הכל!
עם הזמן גדלתי והבנתי שצריך לשמור, לעזור ולהתקדם.
יש דברים שאנשים אחרים הרסו ומתוכם אני אגדל לתפארת!
כשאני אוכל להחליט, כשאני אהיה האחראית על השינוי אז אחזיר את היופי למקומו.
אך אני לא בעלת השינוי.
אני התוצאה שלהם, אני הסיבה לכל הוויכוחים.
אולי שירגיעו כי גם לי יש חיים!
בהם אני לא מתכוונת לפגוע ולשבור.
אני לא רוצה לראות אחרים כמוני מחפשים אוויר בשביל שקט.
אנשים שרצים רק בשביל לברוח.
שכל הזמן רק מנסים להבין איפה השלווה.
הלוואי ויהיה דרך לפתור את זה, לעזור לכולם!
אני עוד אמצע, כי לי זה חשוב!
הלוואי והיו חושבים אם זה עדיין כואב, זה יותר מסתם נקודה רגישה…
פשוט להיזהר, החיים האלה הם של כולנו כאחד!