התנועה האחרונה #7

התחלתי יותר ויותר לשים לב להתנהגות המוזרה של אורן. הוא נעלם בזמנים מסויימים. הוא יודע את כל השמות של אנשי הצוות. הוא גם מגיע ראשון לכל צילום או אימון. התלבטתי אם לשאול אותו אבל אני לא אשאל כאן מול המצלמות, כל רגע מצלמים מישהו אחר. לפעמים אימונים או סתם קטעי שיחות פרטיות בין מתמודדים. התוכנית קצת נחה ממשימות והמטח הרגיש כאילו חלף. התחלתי לקבל שיעורי ריקוד פרטיים מטעם התוכנית, לפעמים עם אורן אבל בדרך כלל לבד. בסוף כל יום אני ואורן בילינו יחד. פעם בקניונים פעם במסעדה אפילו ישבנו בשכונה ושוחחנו. אתמול הוא קבע שנצא שוב לקניון כי הוא צריך לקנות נעלי ספורט. אני לא יודעת אם זה סימן טוב אבל הסכמתי ללכת איתו. יצאנו בסביבות שש בערב מהאימון, רקדתי כמו משוגעת היה ממש כיף. כל יום לקום ולדעת שאני הולכת לרקוד ולהגשים חלום, מה עוד אני צריכה? הלכנו בשקט לכיוון הקניון. הכל נראה ורוד. "את רקדת מהמם היום…" אורן שבר את השקט. "אה כן, תודה…" מילמלתי ממשיכה להביט מסביב. השמש עדיין עומדת לה גבוהה בשמיים עם משב רוח עדין שמעיף את השיער שלי אבל לא בבלאגן. "הכל בסדר?" אורן נופף יד מול העיניים שלי. "אה כן, פשוט כל העולם כל כך יפה!" קראתי ממשיכה להביט סביב. "הימים ארוכים מלאים באימונים. בקרוב אני אגשים את חלום חיי, יש לי סביבה תומכת ורואה בי כישרון… הכל מושלם!" המשכתי לפטפט כל הדרך אל הקניון כשאורן מקשיב בשקט עם חיוך. נכנסנו אל חנות מסויימת שאורן הכיר והוא התחיל לבחור נעליים. הסתובבתי בין הדגמים. הם כולם נעלי ספורט ממש יקרים אבל ממש יקרים. "למה אתה צריך נעלי ספורט כל כך יקרים?" שאלתי מניחה ומזיזה נעליים כשמאחורי עומדת עובדת ומסדרת בחזרה כל סנטימטר שהזזתי. "אני צריך אותם שיחזיקו את הרגליים שלי בשעת ריצה…" אורן אמר. "אתה רץ?" שאלתי מופתעת, אורן הוא ספורטיבי אבל לא חשבתי שריצה זה מה שמושך אותו. אולי שחייה או משקולות… "כל בוקר אני יוצא לריצה לשחרר את הראש לפני היום המתוח…" אורן אמר והחליף את הנעליים שלו בחזרה לראשונות. הוא בחר בזוג מאוד יקרים וגם נראים מאוד טוב. הוא שילם ויצאנו. לפתע מולנו הגיחה דמות על כיסא גלגלים קצת מוכרת. "אמילי!" קראתי בהלם. האישה שעד עכשיו ניסתה להרוס לי את כל התוכנית ישבה מולי על כיסא גלגלים… "אל תדברי איתו! הוא חלק מהם!" אמילי אמרה מצביעה על אורן שמגיע לאט מאחורי. "היי, אמילי! איך את? מה קרה?" אורן אמר. אמילי הביטה בו בכעס. התלבטתי אם קרה משהו שאין לי מושג עליו. "נפלתי אבל לא כמו שני המתמודדים השניים… הם נפלו על הראש ועדיין בתרדמה, זה ממש היה מסוכן!" אמילי אמרה עדיין בפרצוף כועס אל אורן. "רפואה שלמה!" אורן אמר והפרצוף שלו כבר לא עם חיוך. "בהצלחה בתוכנית, ותיזהרו היא עוד תהרוס לכם את החיים! אם עדיין תישארו בחיים…" אמילי מילמלה ונעלמה בין אנשים רבים. "וואו מסכנה, בטח טראומה בשבילה…" אמרתי עדיין לא מעכלת את מה שהיא אמרה. "בואי נחזור הביתה." אורן אמר מנסה לקחת אותי לכיוון ההפוך מאמילי. "לך, אני צריכה להיפגש עם ורד…" אמרתי ומיהרתי לכיוון שאליו אמילי הלכה. בדקתי שאורן נעלם ממני והלכתי למצוא את אמילי. התלבטתי מאוד במה שהיא אמרה, מאוד הפחידה אותי. "הוא חלק מהם?" ככה היא אמרה, אבל מי זה הם?
מצאתי את אמילי בפינה במסעדה שותה קפה לבד. הצטרפתי אליה. "ספרי לי עוד על מה שהולך…" ביקשתי. "אורן פה?" אמילי הביטה סביב. "אני מקווה שלא…" לחשתי. "תזמיני את ורד שתבוא גם…" אמילי אמרה, התקשרתי אליה ותוך רגע שלושתינו ישבנו ביחד בבית קפה בשקט. "לא הבנתי, את נפצעת כל כך קשה שלא תוכלי ללכת ובכלל לרקוד?!" ורד שאלה מופתעת כאילו מה עוד יהיה עם מישהו יפול מגג של בניין בגובה מעל שני קומות? "דבר ראשון הבניין היה רק שלוש קומות עיצבו את המדרגות שירגיש יותר…" אמילי לחשה כאילו מאזינים לנו. "הם חשבו על כל פרט, אי אפשר לטבוע אותם על נזק או על סכנה… כלום!" היא הוסיפה. לגמתי קצת מכוס הקפה שלי כשורד לצידי קצת בפאניקה. "כשהייתי עדיין מורדמת יכולתי לשמוע קצת את השיחה של חלק מהעובדים, ביניהם אורן." אמילי הסבירה מפנה את מבטה אליי. "אני יודעת שהוא מהצוות, זה לא חדש לי…" אמרתי מנסה להבין מה זה אומר. "הם דיברו ביניהם על כסף, סכומים כל כך גדולים…" אמילי הביטה בחזרה בקפה שמולה. "מי דיבר ביניהם?" לפתע שמענו את קולו של אורן. "ידעתי שאני אמצע את שניכם פה אבל גם ורד…" הוא אמר והתיישב לידי. קלטתי את ורד רועדת מפחד ואמילי המופתעת ניסתה לברוח אך הכיסא גלגלים היה קצת קשה להשתלט עליו כשהיא במצב כזה… "אתן בטח חוששות על התוכנית… אל תדאגו אם לא תאמרו מילה לשאר המתמודדים אני אדאג שיהיה לכם רק טוב בכל התוכנית!" אורן אמר ומיד קם והלך. "זהו אני פורשת מהתוכנית!" ורד אמרה עם מבט עצוב. "אני לא מסוגלת… זה החלום שלי!" מילמלתי. "תקשיבו לאורן, אל תראו שום סימן שאתן חושדות… התוכנית הזו הרבה יותר חכמה ממנו…" אמילי סיימה לדבר ושילמה על שלושתינו. אני וורד הבטנו אחת בשניה בהתלבטות… הסיכון והמטח חזרו כשסוף כל סוף היה טוב.