התנועה האחרונה

אוויר חם מסביב גופי, כל העולם אורות ומוזיקה רועשת. כאילו התעלפתי אבל זה לא המקרה. את המוזיקה אני בחרתי, את האוויר החם אני יוצרת. אם זה לא מובן כבר אני עלמה, רקדנית מחול מודרני עכשווי. אולי כרגע אני לא על שום במה אבל בקרוב אני אהיה על כל מסך בעולם. אני אהיה בטלוויזיה!
"התקבלתי!" קפצתי בזריזות בשכונה כשכל חברותי ומשפחתי מציצים. אני גרה בקיבוץ ישן רוב האנשים הם משפחה אחת גדולה, בקיצור כולם חייבים לדעת שהתקבלתי. תמיד אמרו לי שאני לא אתקדם, ריקוד זה תחביב. אפילו לא שלחו אותי ללמוד ריקוד, במקום הייתי בחוג יוגה נבחרת טניס וקצת גם במועדון שחייה. כל זה בכדי שאשכח מה"תחביב" שלי ריקוד. אין לי זמן לרקוד אז אני רוקדת בכל מקום שיש מרחב מאז שפיתרו אותי כי שברתי כמה צלחות, כשהייתי מלצרית. פיטרו אותי כשנפלתי על ילד קטן כשהייתי בייביסיטרית.
"אז מה זו התוכנית הזו בכלל?" אביב שאלה במבט מפוחד. היא צעירה מכדי לדעת מה זה אינטרנט גוגל או תוכנית, היא רק בת עשר. "אני אהיה מפורסמת! יראו את הכישרון שלי, אני אוכל לרקוד!" אמרתי בחיוך רחב וכבר ידעתי שמכאן רק טוב יתחיל. לא הבנתי באמת כמה אני יכולה לטעות, אולי זה החלום שלי אך תמיד כשיש תחרות וכסף יהיו רמאים וקשיים עד שהכל נתון בסיכון…
יום שלישי היכרות עם המתמודדים- יש מעל אלפי מתמודדים ככה שאני ישבתי וצפיתי כל היום.
יום שלישי היכרות שניה עם שאר המתמודדים- אני.
הפעם לא הייתי צריכה לדמיין אורות. היו שם אורות ירוקים וכתומים וכמה שהחליפו גוונים וצורות! לקראת היום הזה כל הקיבוץ קנו טלוויזיה לצפות בי, זו גאווה! כמו תמיד שאלו איפה למדתי שאלה הכי מעצבנת אבר! "לימדתי את עצמי בבית, בעבודה, בעבודה אחרת… בהפסקות בין עבודות. כשהייתי קטנה גם בשיעורים!" עניתי מצפה לתגובות הרגילות של התאכזבות אך כאן היו קריאות התפעלות. רקדתי את נשמתי החוצה, הזעתי כמו שלא הזעתי אף פעם. ברור שהצלחתי כל תנועה ותנועה!
יום רביעי-נסעתי באוטובוס חזרה לקיבוץ כשכל העיניים מופנים אליי בכל רגע שמבטי לא בוהה בהם. אני בוהה בצד ימין, צד שמאל בוהה בי. אני בוהה בצד שמאל צד ימין בוהה בי. אני בטח הכי מגניבה כאן! בטוח מזהים אותי!
כנראה שסתם דימיינתי את המקרה והמבטים כי רק בערב העלו את האודישן שלי בטלוויזיה בפעם הראשונה.
יום ראשון- נבחרו מתוך אלפי רקדנים מתאימים שיתכנסו ביחד להביס את השני!
לא היה ספק שאני לא אהיה שם. למזלי חיברו אותנו לקבוצות ואמרו שיש לנו יומיים לגמור לחבר קומפוזיציה שלמה. למה למזלי? אני לא יודעת מה זה קומפוזיציה!!!
חיברו אותי ואת אורן ביחד לרקוד. הוא ישר ידע מה זה קומפוזיציה והתחלנו לעבוד. לא לקח המון זמן וגיליתי שקומפוזיציה זה לא כל כך קשה, וגם שאורן ממש חמוד!
אורן לא כל כך גבוה אבל חזק עם שרירים, אופנתי ויודע לרקוד שלושה סוגים של ריקוד. ברייקדאנס, בלט ומחול מודרני עכשווי. ביחד אנחנו צוות מושלם! או שזה רק היה דעתי כי אחרי יומיים החליפו את אורן בילדה בשם אמילי שידעה לרקוד רק היפ הופ, מי ידע שיש כל כך הרבה סוגים של ריקוד?
מי יודע מה יהיה איתי עכשיו?
יום שישי שבועיים אחרים האודישנים- כל אחד מאיתנו היה חייב לחתום על תופס. לא ידוע למה אבל למה לא? נכנסתי לחדר עם שני שוטרים בו שולחן עם דף ועט. "שלום לכם!" אמרתי בחיוך. השמן הושיב אותי ליד השולחן. "מה זה? מה לעשות?" הבטתי בדף. "אני מסכימה שכל נזק הנגרם מהתוכנית הוא אך ורק באשמתי!" קראתי, השוטר סיים להקליט אותי לא הבנתי למה. "תחתמי!" אמר השני. לקחתי את העט. הבטתי בסקרנות. "מה זה?" שאלתי. "קודם לחתום אחרי לדעת!" אמר השמן, וללא חשיבה חתמתי.
טעות או שפשוט רימו אותי?