תהיות

ישבנו כולנו
דיברנו צחקנו והיינו
אך בינינו הייתה תהום
שחורה ועמוקה כמצולות הים
ישבנו סביבה וניסינו לא להסתכל לתוכה
פחדנו שאם נסתכל נבלע ולא נחזור
אך ללא שליטה דמעותינו זלגו פנימה
את תחתית התהום לא ראינו
ולא שמענו את פגיעות הדמעות בתחתית
ישבנו בשקט סביבה
נאחזנו אחד בשנייה
חזק כדי שאף אחד אחר לא יפול לתוכה
לעולם תהיה שם התהום
לעולם תישאר צלקת על כולנו
צלקת שתסמן אותנו ותבדיל אותנו מהשאר
כמו טלאי
במבט ראשון לא תראה הצלקת
והתהום לא שם לעיני כולם
אך אנו נדע
אנו לא נשכח
וכאשר נראה האחד את השנייה לאחר שנים
נתחבק ונאהב
אך נראה עדיין את הצלקת
וכל שיש לנו לעשות
הוא לוודא שלא נראה עוד צלקות
לפעול שלא יווצרו עוד צלקות

שם ישבנו סביב התהום
בשקט צרחני
ותהינו מה יכל להיות