טום איינברג – פרק 1 – טוויסט בעלילה

יום אביבי שמשי ונעים עולה על פני העיר תל אביב. נראה שהכל מתנהל כרגיל. אנשים יושבים בבית קפה, מנהלים פגישות או מחכים לפגישות. מלצרים משרתים את האנשים בנדיבות. הורים מלווים את ילדיהם לגן, ואפילו נגן אנונימי כבר הגיע למקומו הרגיל בפתח הרכבת, ומנגן לעוברים והשבים בסקסופון ואפילו זוכה לקבל כמה מטבעות עבור נגינתו המקסימה.

בינתיים, ברחוב אבן גבירול, מעל בית קפה שכונתי, נמצא משרד קטן שעוד לא התחיל את יומו. עד לפני שבועיים המקום הזה היה שוקק חיים, אבל כבר לא.

המשרד כולו מבולגן. הרצפה מלאה בארגזים, ניירות מפוזרים על שולחן העבודה וחלקם על הרצפה. עתון ידיעות מונח מקופל על השולחן כשעליו כתובה כותרת: "העיתונאי והחוקר טום אייזנברג, פורש מתפקידו הציבורי. לפי דבריו הוא מתכוון לצאת לפנסיה מוקדמת ואומר שזה קורה בעיקר בגלל עייפות מצטברת".
טום עומד ליד ארון קלסרים עמוס. הוא מביט מסביב על המשרד השקט והארוז למחצה. הוא נאנח ולוקח כמה קלסרים מהארון בידיו ומניח אותם בתוך ארגז המונח על הרצפה.

דלת המשרד נפתחת ונכנסים לתוכו בחור ובחורה בני 20+ (דרור ותמרה) ונער בן 14 (רולי). טום לוקח עוד כמה קלסרים בידו, וכשמתכופף להניח אותם בארגז, מבחין בהם ומחייך. "איזה יופי שבאתם" אומר טום בזמן שמניח את הקלסרים וקם על רגליו, ומתקדם לעבר דרור, תמרה ורולי. "תקשיבו, בואו נתחיל לארגן את כל הארגזים ונוריד אותם למכוניות. אני לא יודע מה מה קורה עם המובילים. קבעתי איתם שהם יגיעו ב-11:00, ועוד רגע כבר 13:00".
דרור, תמרה ורולי מביטים לעבר טום מבלי להגיב לדבריו. "למה אתם מסתכלים עליי ככה?" שואל טום. "בוא רולי.." אומר טום ומרים ארגז בידו. "תבדוק אם זה לא כבד לך מידי, ונרד לשים אותו במכונית". טום מניח את הארגז בידיו של רולי. רולי מחזיק את הארגז בידיו ושולח מבט לעבר תמרה ודרור, ולאחר מכן חוסר להביט בטום. "מה יש רול? כבד לך?" שואל טום. "זה לא זה.." אומר רולי כמעט בלחישה. "אז מה קרה?" שואל טום בחוסר הבנה. "אני לא רוצה שתסגור את המשרד. יש לי מלא זכרונות כיפים מהחקירות והנסיעות שלנו. זה לא יכול פשוט להיגמר פתאום". אומר רולי. טום מהיט בו בחיוך ומלטף את תלתליו של רולי. "אתה חושב שאני אתגעגע לכל זה?" שואל תומר ומביט גם לעבר תמרה ודרור. "אבל צריך לדעת מתי להפסיק ולקחת צעד אחורה. זאת הייתה תקופה מאוד מעניינת ומאתגרת, אבל היא נגמרה. אתם יודעים כמוני שהמשרד לא מתפקד כמו שצריך כבר הרבה זמן". אומר טום. דרור מביט בטום ומתקרב אל אוזנה של תמרה. "אולי עשינו טעות שהתקשרנו למובילים?" אומר דרור. טום שומע את דרור ומסובב לעבר תמרה ודרור את מבטו. "מה עשיתם?" שואל טום. תמרה מביטה מאוכזת לעבר דרור ולאחר מכן מביטה בטום. "אנחנו ביטלנו את את המובילים. חשבנו שנצליח לשכנע אותך לוותר על הרעיון של לסגור את המקום. אנשים זקוקים לך" אומרת תמרה. טום נאמח ומביט בתמרה, רולי ודרור בחיוך. "אני מודה לכם על הדאגה, אבל אני שלם עם ההחלטה שלי". אומר טום ופורס את ידיו. ",בואו, בואו הנה.." אומר טום. רולי מניח את הארגז הרצפה ומתקרב ביחד עם תמרה ודרור אל טום והם מתחבקים חיבוק קבוצתי.
דלת המשרד נפתחת לפתע, ולתוך המשרד נכנסים שני אנשים. דניאלה (32) ויואב (28) העוזר של דניאלה. "איזו תמונה מרגשת לשער של מחר". אומרת דניאלה בהתרגשות מזויפת ונעמדת מול טום, תמרה, דרור ורולי. "לראות חברים כל כך מלוכדים ברגע של משבר.. ממש צובט את הלב. לא יואב?" אומרת דניאלה בציניות ומביטה לעבר יואב שעומד לצידה. "בהחלט" אומר יואב בהסכמה. טום, תמרה, דרור ורולי משתחררים מהחיבוק ונעמדים מול דניאלה ויואב. "מה את עושה פה דניאלה?" שואל טום ומשלב את ידיו. "מה זאת אומרת מה אני עושה פה? באתי להיפרד ולאחל בהצלחה שהמשך הדרך ליריב הוותיק שלי. מצטערת שלא הבאתי איתי איזה זר פרחים, פשוט כל הדוכנים היו בכיוון הנגדי של הנסיעה שלי". אומרת דניאלה בחיוך. תמרה מביטה ביואב מבט מאוכזב. יואב מפנה את מבטו כדי לא ליצור קשר עין. "תודה על הכוונה דניאלה, אתם יכולים ללכת עכשיו" אומר טום. "ככה אתה מגרש אותנו? לא יפה איזנברג.. לא מתייחסים ככה לקולגה וותיקה. גם רציתי להגיד לך תודה". "תודה? על מה בדיוק?" שואלת תמרה בחשדנות ומשלבת את ידיה. "עכשיו שפרשתם, סוף בוף העולם יוכל לראות מי העיתונאית הכי טובה במדינת ישראל". אומרת דניאל בגאווה. "בוא יואב, יש לנו הרבה עבודה" אומרת דניאלה ומתקדמת לעבר דלת המשרד. יואב מיישר מבט אל תמרה. הם מחליפים מבט קצר בינהם ואחריו יואב ניגש אחרי דניאלה אל הדלת. דניאל פותחת את הדלת ומביטה על השלט שתליו עליה. "אייזנברג עיתונאי חוקר". "את תשכחו להוריד את השלט כשתסיימו. חבל להטעות את הציבור". אומרת דניאלה בניצחון ויוצאת מהמשרד כשיואב מאחוריה. דרור ניגש אל דלת המשרד וסוגר אותה. "אתה צריך להישאר בתפקיד רק בגלל הדברים האלה. מישהו צריך לשים את האישה הזאת במקומה" אומרת תמרה בכעס. "היא האחרונה שאני לוקח בשיקולים שלי. עכשיו בואות נתחיל להזיז פה את העניינים כי אנע לא רואה כרגע איך אנחנו מסיימים עם כל הבלאגן הזה פה." אומר טום ומרים שני ארגזים מהרצפה בידו. "יאללה.. בואו נסיים פה ואחרי זה נלך להתנחם על פיצה טובה אצל בן ושוגה". אומר טום. דרור, תמרה ורולי מביטים אחד על השני ולאחר מכן מרימים גם הם ארגזים בידיהם. טום מחייך והם יוצאים מהמשרד וסוגרים אחריהם את הדלת.

חודשיים לאחר מכן….

יער בצפון הארץ. אחד האזורים השקטים שיש. מקום שליו המלווה רוב הזמן בציוצי ציפורים. בתוך היער נמצאת ביקתת עץ מרשימה אך לא מרשימה במיוחד בעלת חלונות גדולים. זה הוא ביתו החדש של טום אייזברג מאז שפרש. רחוק מכל הבלאגן והעיניים הציבוריות.

טום יורד מן הקומה השניה של הבקתה במכנסי פיג'מה משובצים ונכנס אל המטבח. ברקע מתנגן בפטיפון תקליט האוסף של "הביטלס". הוא נכניס קפסולה לתוך מכונת קפה ומפעיל אותה. טום לוקח את כוס הקפה ושותה ממנו בלגימות קטנות תוך כדי שמסתכל על הנוף מהחלון. הכל נראה שקט ושליו כמו בכל יום בחודשיים האחרונים.
טום מסיים לשתות את הקפה ומניח את הספל בכיור. לאחר מכן הוא לובש סינר, ומתחיל לחתוך מלפפונים קטנים בזמן שזז בקצב השיר שמתנגן ברקע. הוא נכניס את המלפפונים שחותך בתוך צינצנת ומעמיד אותה ליד צינצנות עם ירקות מוחמצים נוספים.
טום מסיים לשטוף את הכלים כשלפתי נשמעות דפיקות אחדות על דלת הבקתה. זה לא קרה מעולם. הוא תמיד ידע כשמישהו עמד להגיע אליו מאז המעבר.
טום מביט לעבר דלת הבקתה. הוא ניגש בשקט אל הדלת ועומד מולה במרחק בטוח. "מי זה?" שואל טום. "אני מחפשת את טום אייזנברג, הוא נמצא?" נשמע קול חלש ומוזר של בחורה צעירה מעבר לדלת. טום מכווץ מעט את מצחו, הקול נשמע לו מוכר. הוא נאנח וחוזר להביט לעבר הדלת. "מי שואל?" שואל טום בחשד. "עלמה.. עלמה גבע. אחותך נתנה לי את הכתובת.." טום לא מחכה לסיום המשפט ופותח את דלת הבקתה. מולו עומדת עלמה גבע. בת 29. עיניה אדומות מדמעות ולחייה רטובות. בידיה היא מחזיקה תינוק קטן עטוף בשמיכה. עלמה מביטה בטום בחוסר אונים. "בבקשה תעזור לי" אומרת עלמה בקול חנוק מדמעות, מתחננת. טום מביט לעברה כמה שניות ולאחר מכן מסמן לה בראשו להיכנס. עלמה עולה במדרגות הבקתה ונכנסת לתוכה. טום מסתכל לאחור ולאחר מכן סוגר אחריהם את הדלת.

המשך בפרק הבא
מקווה שאהבתם.