על שמים ורקטות

"השמיים הם מקום פסטורלי " היא אמרה ,
זה הדבר הכי קסום על הכדור הזה .
הכל כחול עם גושי צמר גפן שמקשטים אותם בצורות.
ודווקא משם מגיע הפיצוץ הזה שמאיים להרוג אותי,
וגם זה נראה כמו זיקוקים ביום העצמאות ,ניראה כמו חגיגה בשמיים,כמו מסיבה של האלים- רק שהפיצוץ הזה, מאיים להרוס את הבית שלי , לחרב כל חלקה טובה ואם אפשר גם להרוג.
אם לומר את האמת -הדבר הכי מפחיד הוא השריקות ,
לא הריצה למקלט לא הצבע האדום לא ההיסטריה של הבנות מהחדר הצמוד וגם לא הרסר שמסתכל עליי בפיג'מה,השריקה הזאת ,היא שורפת לך את האוזניים ,מחלחלת אל העצמאות ושורפת כל טיפת רוגע שהייתה .
ואז מגיע הבום ,הוא מנפץ לך את התקווה להישאר נורמאלי .
הם אומרים שאני בטראומה , תנסה להיות שם לבד,מתחת למתח של רקטות בחושך- להבין שהחיים האלה נגמרים שהשריקות והאורות יחלחלו לך אל תוך האיברים הפנימיים ויעשו שם בלאגן גדול .
השמיים הם מקום פסטורלי ,היא אמרה .
אבל אולי היא לא הבינה -שהשמים הם מקום פסטורלי רק במרכז.