הגיבור שלי

יש לי גיבור, גיבור.
כן גיבור, מישהו שהייתי רוצה להיות כמוהו
מישהו שהייתי רוצה להיות הוא.
מישהו שאני מעריצה אותו מאוד.
הגיבור שלי הוא ילד בן 5,
מופתעים נכון?
לא הוא לא הבן שלי, לא אחיין שלי ולא קרוב משפחה.
קוראים לי דנה אני בת 28,
אני אחות בבית חולים בשערי צדק.
יום אחד הגעתי לעבודה יום רגיל לגמרי מלא מטופלים והרבה דפים,
בין המטופלים הייתה תינוקת בת 6 חודשים,
היה לה מחלה בדם משהו גנטי,
היא הייתה צריכה סוג דם מסויים שפיתח נוגדנים למחלה שלה,
שהרופא התורן שאל את ההורים אם יש משפחה או אחים גדולים שחלו במחלה הזאת,
אז האמא ענתה כן יש לה אח בן 5 והוא חלה בזה.
לאחר שהרופא עיין בתיק שלו הוא ביקש לפגוש אותו לבד,
הרופא ניסה להסביר לו כמה שיותר ברור ומובן ואמר לו:
אחותך הקטנה חולה מאוד והיא צריכה דם מהדם שלך,
אתה מסכים להביא לה?
הילד חשב כמה רגעים ואז אמר כן,
לא הבנו מה יש לחשוב על מה הילד חשב הרי לא אמור להזיז לו כ\”כ
בחדר טיפולים אחרי התרומת דם הילד פנה אליי ושאל אותי
זה יהיה מהיר?
עניתי לו מה יהיה מהיר? כבר סיימנו מתוק
הוא שאל שוב פעם אבל שאלה אחרת זה יכאב לי למות?
עניתי לו שהוא לא ימות
והוא ענה לי אבל לקחתם לי את הדם בשבילה אני צריך למות לא?
פה נפל לי האסימון,
בחדר שהרופא שאל אותו אם הוא מסכים,
הילד הבין את השאלה אחרת:
האם אתה מסכים למות בשביל אחותך?
ילד בן 5 חושב האם הוא מוכן למות בשביל אחותו שהוא אפילו לא הכיר בה,
והוא ענה כן.