מסה על חיי הדואליות

תמיד היו שניים.
אחד שיודע את האמת ורק רוצה למות. והשני, שבטוח שהראשון טועה, למרות שאין לו מושג למה.
אחד שמנסה בשיטתיות להרוס הכל, כדי להוכיח שאין שום דבר לחיות בשבילו. והשני, שמנסה לתקן הכל, כולל כל מה שהראשון הרס.
אחד, שכל מה שהוא רוצה זה לאונן בלי הפסקה. והשני, שמאמין שהוא מוכרח אישה.
הם לא כל כך הסתדרו.
למעשה, הם די שנאו זה את זה.
הם כל כך שנאו זה את זה, שהם ניסו להרוג זה את זה.
אבל הם לא הצליחו. אז הם היו צריכים ללמוד לחיות אחד עם השני.
אבל זה היה קשה.
וזה נהיה יותר ויותר קשה, ככל שהזמן חלף.
כי הם גילו שהעולם לא מסוגל לקבל את שניהם, רק את אחד מהם.
אז השני צריך למות.
אבל הוא לא רוצה למות. כי הוא פחדן.
הוא מעדיף לחיות בסבל בל-יתואר, בתחושה מתמדת של כישלון, רק בשביל לא למות.
אז הראשון הציע שהוא ימות. הוא ממילא אוהב למות. תמיד רצה למות.
אז הוא מת.
ואז לשני נהיה נורא משעמם.
לא היה לו שום דבר ללכת נגדו.
לא הייתה לו מטרה בחיים.
אז הוא החליט גם להתאבד.
אבל זה היה קשה.
כי הוא הגיע למצב שהוא לא מסוגל לקבל שום החלטה.
אז הוא החליט להחיות את הראשון, "רק בשביל שיהיה קצת אקשן".
הוא אמר.
אבל הוא לא באמת האמין בזה.
הוא שנא אקשן.
הוא אהב מוות, לא פחות משהראשון אהב מוות.
רק המוות שלו היה שונה.
הוא היה מיוחד.
אבל הראשון שנא מיוחד. הוא רצה שהכל יהיה משעמם.
אז הוא הרג אותו בצורה משעממת.
ואז את עצמו.