מראות משפחתיים

"אין דבר" פתר הדוור את הדבר אשר אירע אתמול בכניסה לביתו כאשר פסנתר נפל על ראשו וגרם למותו. "מעדיף אני להיות בין המתים מאשר בין החיים" הכריז והשאיר את טניה לבד. טניה החלה לפזול, תמיד היא פוזלת כאשר היא חושבת מחשבות עמוקות. השיגיהו ושאלתיהו " אך כיצד כה קרה כי כה מר אתה?" ולזה ענה " נמאס לי לעסוק בתעסוקות מפרנסות מטמטמות שמפריעות לראות מראות של חיים משפחתיים" דבריו גרמו לתהודה ונרשמו בפרוט פרוט בפנקסה של טניה, כל אות ואות מעוקלת בכתב ברוסית עסיסית כמיטב יכולתה.
"אבל לא מבינה אני זאת, אם לכך אתה נכסף, לשם מה אתה פה?
וחובתי לספק גילוי נאות, אתה נמצא על הסף, והם על אדמתו.
של מי של אללי כמובן ואתה למעלה מכוון, רק אסיים את התחקיר-"
נתקעה טניה בקיר, מרוב קצבו המהיר ועיסוקה בפנקסה הכביר. התעשתה התעטשה את משקפיה תיקנה ואז במבט זהיר חקרה את המבנה שעמד מולה.
ההפתעה לא איחרה לקשט את פניה "אינך חושב בבהירות, אל תוותר על חיים בגן עדן בכזו קלילות, לאחר החלטה כזאת תצטרך כאן נצח לשהות"
הדוור פתח את דלת הכניסה ובתנועת יד רחבה החווה, אשה בוכיה ושתי ילדים יושבים על הספה ממול תמונה
"אינני מצפה שתביני, ובבקשה אל תליני ושינה מעיניך אל תדירי יקירתי, זאת דירתי וכאן משפחתי והגן עדן שלי, גם אם אוכל לראות אותם רק מאדן נשמתי, זה היה תמיד החלום. תודה על דאגתך הכנה, להתראות טניה"

הדלת נסגרה ומחשבות מבולבלות סערו בה. שחררה אנחה, נענעה את ראשה סגרה את פנקסה. חשבה לעצמה, איזה פרשה מוזרה, את כנפיה פרשה ופרשה לביתה.