ריק

האיש שבבית הקפה התיישב ליד שולחן כלשהו והחל להתעסק במשקה שלו. הסתכל אל מחוץ לחלון, צפה כמה רגעים באינסוף המכוניות החולפות בכיכר המוארת מדי, וחזר שוב אל כוס הקפה. קיווה שיחוש תחושה כלשהי, לא חשוב אם טובה או רעה, אפילו לרגע. הוא השתדל נורא להקשיב לדבריהם של הזוג שישב לא רחוק ממנו, להיתפס למשפט שיאמרו אחד לשנייה ואז להפוך בו בראשו. אך שום דבר לא עורר בו אפילו טיפת עניין, הרגשה, ביקורת, אפילו לא מחשבה כללית. הוא חש עצמו כמו סרט שחור לבן אילם. וכך, בלי צבע או קול, ישב וניסה להניע בתוך עצמו את הגלגלים שכאשר נוגעים אחד בשני העולם מקבל גוון מסוים. ניסה וניסה והבין כי המנוע לא עובד.
לבסוף וויתר, הניח את ידיו שלובות על השולחן ונרדם.