no more mr. nice guy (או-בתול בן 16)

יותם ואודי כבר היו שיכורים כשיוני הגיע לגינה-בקבוק הוודקה החצי ריק על השולחן הסגיר אותם עוד לפני שפתחו את הפה. "ג'וני!!" צעק לו יותם במבטא האמריקאי שהוא מזייף כל פעם שהוא קורא לו, בזמן שהוא חנה את האופניים. "עכשיו באים?". הוא חיבק אותו והתיישב. "איך הלך?" שאל אודי עם סיגריה נעוצה בפה.

יוני נאנח בקול תוך כדי שמזג לעצמו וודקה לכוס חד פעמית. "ההורים שלה היו בבית..". זה הדליק את יותם. "מי זאת??" הוא שאל בהתרגשות. "סתם, אחת..". יותם פנה אל אודי "הוא מאחר בשעה וחצי ואומר לי סתם אחת", הוא פנה חזרה ליוני "מגימל?"

"מבבלי. בקיצור אני איתה בחדר, נשיקות עניינים, פתאום דפיקות בדלת.." "היא בגילכם?" קטע אותו יותם. "שנה מתחתינו" זרק אודי. "בואנה, לו סיפרת ולי לא?!" "תקשיב!" ניסה יוני לחזור לסיפור. "היא כבר בלי חולצה, ואמא שלה דופקת בדלת!" "נו…" "מה נו? היא הרסה לי הכל. נכנסה עם שתייה וחטיפים. ואז היא עוד אומרת לה שתשאיר את הדלת פתוחה". יוני הדליק סיגריה.

"מה אתם מחפשים עם בנות 15 תגיד לי?" רטן יותם "ברור שאתם עדיין בתולים". "מה איתי?" מחה אודי. "מה איתך?" "אני ורבקה". "עוד פעם רבקה, אתה פגשת את רבקה הזאת?" שאל יותם את יוני, שהנהן בשלילה. "כשנפגוש את רבקה אני אחשיב לך אותה. יאללה".

יותם קם ואודי אחריו. "רגע, אין לחץ" הפציר בו יוני. "לפני שעה וחצי לא היה לחץ, עכשיו יש לחץ. יש עוד נסיעה". יותם הרים את הבקבוק ונתן לאודי שיסחוב. יוני נשאר לשבת עוד רגע, שתה בשלוק את מה שנשאר לו בכוס וכיבה בה את הסיגריה. אודי עלה עם יותם על הקורקינט שלו, יוני נסע אחריהם עם האופניים.
אחרי נסיעה שארכה בערך חצי שעה, הם הגיעו למקום. יוני לא היה בטוח אם הם פיזית עדיין בתל אביב, או שזאת כבר רמת גן. מה שכן, המקום היה שונה מאוד ממה שדמיין. יותם נשען על קיר הבטון שהם חנו לידו ושלף את אחד הג'וינטים המפוקפקים שהוא קנה בקיוסק ליד הכיכר. "אתה בטוח שזה סבבה?" שאל אותו יוני. "ברור" הוא ענה תוך כדי שהדליק אותו. "הייתי פה עם אח שלי מלא פעמים". אודי לקח שלוק מהבקבוק, והעביר אותו ליוני ששתה גם הוא.

"אתה פשוט הולך אל אחת מהן, נותן לה את המאה שקל, וזהו. בלי משחקים" הסביר יותם והעביר את הג'וינט לאודי. יוני לקח עוד שלוק מהבקבוק. "המאה שקל זה לשעה?" שאל אודי. "איזה שעה, עוד שעה אתה כבר במיטה ישן".
אודי הציע את הג'וינט ליוני, שסרב. "לא מעשן רעל עכברים". "מה אתה מזיין ת'מוח?" שאל יותם בכעס, לקח את הבקבוק ושתה ממנו. "יאללה, בואו". הוא החזיר ליוני את הבקבוק ונתן לו שתי סטירות אבהיות על הלחי. "מזל טוב מותק". יותם הסתובב והתחיל ללכת, אודי זרק את הג'וינט והצטרף. יוני לקח שלוק אחרון, לעכל את גודל המעמד עם עצמו, והלך בעקבותיהם.

יוני צעד לאט לכיוון הבחורה שעמדה בקצה הגינה. הוא ראה את יותם ואודי נכנסים למבנה עם שתי בחורות אחרות. הוא הגיע עד אליה ונעמד מולה. היא נשענה על חומת בטון נמוכה, לבושה בחצאית שחורה ועישנה סיגריה. יוני עמד מולה כמה רגעים, והם בחנו אחד את השני בשתיקה. הוא שלח את היד שלו לכיוונה והיא עצרה אותו. "קודם כסף" היא אמרה בטון קר. הוא הוציא שטר של מאה שקלים מהארנק ונתן לה אותו. היא הסתכלה על השטר, ואז עליו.

"בן כמה אתה?" היא שאלה. "שמונה עשרה", הוא שיקר. היא הנהנה, הכניסה את השטר לתיק הקטן שהיה מונח לידה והתיישבה על החומה. יוני הסתכל עליה כשהיא כיבתה את הסיגריה והורידה את התחתונים שלה דרך החצאית.

היא סימנה לו להתקרב. הוא נעמד בין רגליה והוריד את המכנסיים. היא שלחה את ידה והתחילה לגעת בו. אחרי כמה שניות כאלה, היא הוציאה מהתיק קונדום ונתנה לו אותו. יוני פתח את העטיפה והתחיל להתעסק איתו. "איך קוראים לך?" הוא שאל, נבוך מכדי ליצור קשר עין. "אנה" היא ענתה בחוסר רצון. "אתה צריך עזרה עם זה?" "לא לא, הנה…".

היא משכה את האגן שלו אליה והוא נכנס. הוא התחיל לזוז קדימה ואחורה בקצב לא אחיד והיא גנחה כל כמה שניות בהנאה מזויפת. הוא חיפש קשר עין איתה ללא הצלחה. כשהקשר נוצר סופסוף, הוא הדביק לה, להפתעתה הרבה, נשיקה מהירה על השפתיים.

יוני התחיל לזוז מהר יותר, והגניחות המזויפות של אנה התגברו. הוא הדביק לה נשיקה נוספת. "בלי נשיקות!" היא הפצירה בו אבל הוא המשיך בשלו, מגביר את הקצב. בנשיקה הבאה שהוא הדביק לה היא כבר שיתפה פעולה, והיא נמשכה כמה שניות. "אני הולך לגמור" הוא נהם לה באוזן. בדיוק כשהוא הרגיש את זה מגיע, קולות סירנה הרעישו את המתחם.

הגינה נצבעה באורות כחולים ואדומים ואנה דחפה את יוני ממנה. היא ניסתה לתפוס את התיק שלה, אבל הפילה אותו וכל תכולתו נשפכה על הרצפה. יוני הרים את המכנסיים וניסה לעזור לה, כשיותם ואודי חלפו על פניו בריצה ותפסו אותו. "בוא כבר!!" צרח עליו יותם. הוא התחיל לרוץ יחד איתם, והם התחמקו בקושי משני השוטרים שהגיעו למקום. יותם הדליק את הקורקינט שלו ואודי קפץ מאחוריו. יוני קפץ על האופניים, ואז הוא הבחין באחד השוטרים אוחז באנה.

"תעזוב אותה!" הוא צרח לעברו. השוטר השני הבחין בהם והתחיל ללכת לכיוונם. "מה אתה עושה??" צעק עליו יותם "סע!" "ילדים, עופו מפה!" צעק עליהם השוטר, והוסיף איזו הערה על שיערות בביצים. הוא כבר היה קרוב מאוד אליהם. מאחוריו, ג'וני ראה את אנה נאזקת. אודי משך אותו בכוח, והשלושה ברחו משם.

מאוחר יותר, הבחורה מבבלי, זאת שההורים שלה היו בבית, שלחה לג'וני הודעה. הוא לא ענה לה. הוא באמת היה במיטה תוך שעה, כמו שיותם הבטיח, אבל הוא לא ישן.