צוות הפאי – פרק 1

כמובן, אני הזכרתי את שני. אין לכם שום צורך לדעת מי זו, כי באמת, היא דמות חשובה מדי בשביל שאני באמת אזכיר מי היא.
אז אחרי ההקדמה הקצרה ביותר הזו, אני אתחיל. בנוסף לכך, אבקש ממכם לסלוח לי על הבעיות החמורות שלי בעניין… הדעות הקיצוניות שלי. אבל אני סתם הורסת את הסיפור, וזה פשוט לא כיף.

הכול התחיל ביום בהיר אחד, כמובן, בהיר לפי מה שאני חושבת, זאת אומרת, משהו כמו 35 מעלות במרפסת שלי, וסיבה מצוינת ללבוש חולצת בטן ולשבת במרפסת מול המחשב, כמו שתמיד הייתי עושה בימים הקיציים והמיותרים האלה. כמובן, הייתי לחוצה. נשאר רק עוד יום אחד עד תחילת הלימודים, ואני עברתי בית ספר, לחטיבת הביניים "חוגים". מזג האוויר היה צריך להסביר לי כמה נורא יהיה היום הזה, אבל אני, בטיפשותי, לא שמתי לב.
ישבתי לעצמי, חצי במקום המוזר הזה, וחצי בפייסבוק. בזמן שדיברתי עם חברותי הטובות לחצתי על "רענן", תגובה די נפוצה אצלי, דבר לא מוזר לחלוטין.
בעוד אני ממשיכה לדבר, חזרתי לחלון של המקום המוזר, ששמו היה "מצנפת המיון", זה היה ממש לא חשוב, כי הכתובת שראיתי על המסך במקום המסך הצבעוני והיפה של המצנפת הפחיד אותי.

פרצנו למקום זה בכדי להראות את זכויותינו על שלטון מדינת ישראל, כי הפלשתיניים לא זוכים בהערכה שלהם. מאיתנו, הפורצים הפלשתיניים.

בעוד אני לוחצת בקדחנות שגבלה בהיסטריה על רענן, שמתי לב ל15 התראות מהפייסבוק, וכולם באותן שתי דקות של רענן נמרץ. פתחתי את החלון, לוחצת על ההתראה הראשונה, זאת אומרת, האחרונה, והבטתי בשיחת סטטוס ארוכה במיוחד, שנכתבה כולה על ידי אור, מאיה ונועם.
את הסטטוס כתבה נועם, בצורה רגילה ומסודרת להפליא.
"גם אצלכם מופיע חלון כזה, מוזר, שכתוב עליו על פלשתיניים מוזרים באדום על רקע שחור?"
היא כתבה, אבל זיהיתי במהירות שהיא לחוצה, כמובן, הכרתי אותה כבר הרבה מאוד זמן.
שאר התגובות היו בהולות יותר, וצווחניות ולא בסגנון נועם, למרות שכמה תגובות שלה השתחלו לפחד הענקי שהופיע אז בפייסבוק. התחלתי לקרוא את התגובות, מגלה באותו הזמן את שמות המשפחה של מאיה ושל אור.
"כן, מה זה? נראלך שזו בעיה שמחשבים שלנו?"
"אהאהאהאה! מה קרה?"
"אני בטראומה! אני מתה!"
"אור, כבר קרו דברים מעולם?" שאלה נועם, בטון הנחרץ שלה, הייתי בטוחה.
"אהאה! שיחזור כבר!"
"מה קרה שם? חלונות מוזרים כאלה!"
"השירשורים שלי!"
"או-ויי-איזמיר! איפה הכול!"
"מה קרה שם? לעזאזל?"
"תחזירו לי את המצנפת!"
"מה לכא הקקוחות קכה שן?" שאלה נועם, ממשיכה להפגין את אי-היכולת שלה להקליד טוב בזמן לחץ.
"אני מצטערת, הלחץ משפיע עלי." היא כתבה במהירות, הפעם בלי בעיות הקלדה חמורות.
"המשתמש שלי!" כאשר התגובה הופיעה, מלוו בסימני קריאה רבים מספור, הרגשתי שהיא צורחת את הדברים באוזני.
"אני לא מצליחה להתחבר!" היא כתבה, עדיין עם מגמת 'שיפור' שמספר סימני הקריאה.
"ה-19 לחודש? WTF?" כתבה מאיה, בעוד היא גמרה את השיחה, והבנות הסתערו לעבר המצנפת שהייתה בבעיה חמורה, כמו שידעתי כבר אז.
ניסיתי גם אני להתחבר, אבל גיליתי כי אין אני "sadie kane" אלה המשתמש הקודם שלי – "vampire girl", שמתי לב כי שני לא הצליחה להתחבר, אבל פלישה חדשה הופיעה בחתימה שלי, מוחקת את כל מה שהיה קודם.