רק אחד ישרוד- פרק 7

כשהיתעוררתי מצאתי את עצמי על המיטה מכוסה בשמיכת פוך רכה ונעימה. הסתובבתי וראיתי את הדלת אטומה עם עוד דלת פלדה אחת גדולה. הופתעתי , מתי כל זה קרה ? מתי הספיקו להיכנס ולצאת.. לכסות אותי, ולהתקין פה עוד דלת ?! לא הבנתי כלום. מצאתי ליד הכרית טייפ אפור. לחצתי על 'פליי' . "קימברליי, כשקר בחדר , צאי אל הבית. כשקר בבית חיזרי אל חדרך. " נישמע קול צרוד ועמוק מין הטייפ. כשקמתי מהמיטה, ראיתי מתחת לכרית משהו שחור מבצבץ. הרמתי אותה ומצאתי את האקדח ,ביחד עם הפתק. "המוות הוא רק אשליה" קראתי בקול. דלת הפלדה הענקית שחסמה את הדלת עלתה למעלה וניכנסה אל תוך התיקרה כאילו לא היתה שם מעולם. הדלת היתה פתוחה ולכן יצאתי, בבית היה נעים ,לא קר- לא חם. ירדתי למיטבח , לא היה שם אף אחד. ראיתי דם,הרבה דם. וכתובת על הקיר."רק אחד ישרוד." קראתי בקול לעצמי. שרדתי ! "אני שרדתי ! תוציאו אותי מפה ! אני חייה !" צעקתי אך שום מענה . ניכנסתי אל המיטבח על השולחן היתה מונחת מנה אחת ולידה פתק. ניסיתי לידרוך כמה שפחות בדם שהיה על הריצפה , פחדתי… לא ידעתי מה עומד לקרות. למה לא נותנים לי לצאת?! בפתק היה כתוב שוב אותן המילים "המוות הוא רק אשליה" . ליד הפתק היה מונח המיכתב שקרא דרק ."כדי לישרוד עליכם להישאר יחד. אם יבחר אחד מכם את דרכו לחוד -רק אחד ישרוד" קראתי אותו שוב, ושוב, ופשוט לא הצלחתי לפענך את הכתוב. בזמן שאכלתי הרגשתי שהטמפרטורה של החדר מתחילה לרדת. נהיה קר יותר, האור כבה. לקחתי את המיכתס ואת הפתק עליתי מהר למעלה. מיד ירדה שוב דלת הפלדה וסגרה אותי בחדר . התישבתי על המיטה קוראת את המיכתב שוב ושוב. התחרפנתי, השתגעתי. מרב שיעמום כיוונתי את לוע האקדח למוחי. כל כך העדפתי למות מאשר ליסבול את כל זה. אבל מיד הורדתי את האקדח והחבאתי מתחת לכרית. מי ששם אותו כאן יכול גם לקחת אותו. חשבתי על האחרים. באמת כולם מתו? ואם כולם מתו למה לא משחררים אותי מפה?