Casta de lobos 😻פרק 1
~ לאחר שלושה חודשים~
חייו של בארוליו נהפכו להיות גיהנום של ממש, מדי יום הוא חטף מכות משותפיו לתא בכלא. הוא לא יודע את נפשו מרוב הסבל שהוא חווה בתוך הכלא ויחל ליום בו הוא ישתחרר מהחומות האלה שסוגרות סביבו.
היו לו סיוטים בכל פעם שהוא נזכר ברגע בו הוא נעצר על ידי המשטרה, לרגע קט הוא נזכר בפניה של אמו לפני שירו בה. אם הוא היה יכול להריץ את הזמן לאחור, אבל הוא ידע היטב שעל חלב שכבר נשפך לא בוכים.
הוא זכר זאת כי מלפני שנה אחיו פטריסיו ירש את מקומו בחברות של אביו , ואיך הוא גירש אותו מפניו כדי שהוא יהיה הנשיא של החברה לבסוף.
לעולם הוא לא יסלח לו , הוא רצה נקמה. הוא לא ידע עדיין איך. אבל הוא לא ישאר פה למשך שארית חייו.
ולריה דחתה את הצעתו וביקשה שהוא ישכח ממנה.
הוא רצה לצאת מפה ככל האפשר , הוא קיווה שיפחיתו מחצית מהעונש שהוא אמור לרצות במהלך שהותו בכלא, אך הנהלת המקום סירבה בכל תוקף בטענה שהנאשם לא ראוי לשום הקלה והוא מחויב לשלם את חובו לחברה.
בארוליו הבחין בסוהר שפתח את פתח התא והכניס לתוכו את אחיו למחצה , פטריסיו ואת אשתו מאיה.
" אדוני , יש לך בדיוק חמש דקות של ביקור. לא יותר." אמר הסוהר בקולו האדיש והמנוכר. הוא הלך משם לדרכו.
" למה באתם?" שאל ברואליו בעצבים ודפק בידו על השולחן.
" באתי להחתים אותך על כך שאתה מהיום לא תהיה הנשיא של החברות של אבא שלי. המשחק נגמר , ברואליו." אמר פטריסיו והראה לו את המסמכים עליהם הוא היה צריך לחתום.
" למה אתה מתכוון?" שאל ברואליו בזעם , מתבונן על אחיו בשנאה כל כך גדולה.
"אתה יודע היטב למה אני מתכוון." התעצבן פטריסיו והורה בידו על כך שהוא צריך להזדרז עם החתימה.
" טוב , חתמתי . מה אני צריך לעשות?" אמר בחוסר סבלנות ניכר והמתין שפטריסיו ומאיה ילכו בשביל שהוא יוכל להיות לבד עם עצמו.
" אני רוצה להזכיר שהייתה לך הזדמנות לתקן את כל מה שעשית לולריה ואת כל מה שעשית לי כי בגללך כמעט איבדתי את הסיכוי להתאחד עם אימא שלי."
הוא אמר עם דמעות גדולות בעיניו , ברואליו נשבע שמהרגע הזה הוא לא ינוח ולא ישקוט עד שהוא ישלים את נקמתו לכשהוא יצא מפה.
" אלף פעמים ארור! אלף פעמים ארור! בפעם הבאה שוב לא אפספס ואתה לא תחמוק מידי . אהיה נשיא החברות ואשב במקום שלך כדי לקחת את מה ששייך לי בחזרה."
ברואליו לחש לעצמו בו בעת הוא פורץ בצחוק עד עמקי נשמתו , הוא החזיק בתמונתו של פטירסיו ושרף אותה כליל.
הוא שב להיות בתא עם שותפיו , שהסתכלו עליו בבוז.
למרות שהוא נגזר לשבת הרבה שנים בכלא, גאוותו לא הרפתה ממנו רק הלכה והתחזקה. התמונות רצו במוחו ללא הפסקה והוא התחיל לחשוב על איך הנקמה תיראה.
כבר לא היה אכפת מכך שפטריסיו לקח ממנו את הבעלות על החברות , הדבר היחיד שמעניין אותו כרגע זאת הנקמה בלבד.
הוא ניסה לנשום עמוק , אז שותפיו הזכירו שיש לו חוב שהוא היה צריך לתת להם את העונג לראות איך הוא סובל תחתיהם , ועל המכות שהוא צריך לספוג מהם.
" מה אתם רוצים?" שאל ולא הבין מה הם רצו מחייו.
" יש לך חוב שאתה חייב לשלם לנו." אמר אחד מהאסירים שחלקו איתו את התא בכלא , ברואליו הביט עליהם בבעתה גמורה.
" אשלם לכם כאשר אביא את הכסף, אני לא יכול לתת לכם את כל מה שאתם מבקשים." הוא התחנן אליהם עם דמעות בעיניו.
" אתה לא תביא לנו את מה שביקשנו כל כך יפה, אתה תלמד בדרך הקשה איך תשיג בשבילנו את הכסף שגזלת מאיתנו." הם אמרו לו והתגודדו מסביבו והתחילו להכות אותו.
הוא שלח אליהם מבט מלא תחינה , אבל הם לא החזירו את מבטם לעברו.
השיא של הסבל הגיע כאשר ברואליו שהיה פעם איש מכובד , נאלץ ללקט לעצמו סכום של כסף מהאסירים שישבו בתאים האחרים.
הוא למד להכיר את הצד המכוער והרע של החיים , הוא לא האמין שמזלו של פטריסיו גדול בהרבה יותר ממנו. הוא זה שזכה לשבת במקום שכל כך חלם לרשת אחרי שאביו מת על ידי אמו אלפוסינה.
הוא אכן פחד מכך שהוא ישאר לבד כל חייו , הוא היה מסובך עד הצוואר והבין שהוא צריך להתמודד עם כל מה שהוא עשה.
" בבקשה , תנו לי יומיים שלושה ואז אני מבטיח שאני נותן לכם את מה שביקשתם." אמר בייאוש.
" אין יומיים שלושה אנחנו רוצים בבקשה את הכסף." המשיכו להפחיד אותו באיומיהם כדי שהוא ישלם להם את מה שהוא חייב.
ברואליו סימן להם שהוא עדיין לא מוכן והם המשיכו בשלהם.
" אמרתי שאני לא מוכן." חזר על דבריו בחוסר כוח.
" לא מוכן זה אומר שאתה דורש שניתן לך עוד מכות." איים עליו שותפו והכה את ברואליו בפרצוף.
הם לקחו ממנו את כל סכום הכסף שנשאר לו מהירושה של אביו סזאר.
הם הלכו משם כאשר הם מסמנים שהוא יצא בזול הפעם , אך בפעם הבאה לא בטוח אם הוא יצא מזה חי .
" פטריסיו , תספור את הימים עד שאשתחרר מהכלא כי כשאבוא הביתה , השלווה שלך לא תמשך לעד."
הוא הבטיח לעצמו כאשר הניח את ראשו על הכר ופשוט נרדם.
-אחוזת לונגריה-
אנדראה טיפלה באדגר שהיה עדיין פצוע אחרי שהוא חטף קליע מהירייה , חצי מהחיים הלכו לו והוא חשב שהוא לעולם לא יחלים.
כשהוא ראה את כתפו החבולה בפעם הראשונה, הוא נתקף בהלה גמורה. הוא נזכר איך היה לו קשה אחרי שהתפכח להבין את גודל עוונותיה של אלפוסינה בכך שהוא היה השותף המרכזי לפשעים שעשתה.
הוא לא הבין איך הוא לא התעורר מוקדם יותר כדי להבין איזה סוג של בן אדם יכול לגרום לפשעים כה נוראיים ובלתי אנושים .
אנשים כמוה ראויים להירקב בכלא.
עוד לא השתחרר מכך שהיו לו סיוטים מתמשכים מכך שאלפוסינה צמאה לנקמה דרך הבן שלה.
ברואליו מעולם לא למד לקח מהמעשים הנוראיים שעשה לולריה פטירסיו ולגרום לכך שמאהבו לשעבר , גבריאל ירצח על ידו על כך שהוא רצה לספר למשטרה שברואליו הוא שותף מלא ולקח חלק בפשעים שביצעה אימו.
" מגיע לברואליו להיות בכלא . הוא צריך להבין שהוא חייב לשלם על כל הפשעים שהוא בעצמו ביצע." אמר אדגר וידו ליטפה את שערה של אנדראה.
" אתה לא צריך לחשוב על זה יותר יקירי. הכול נותר מאחורינו. אלפוסינה כבר מתה ואין לך מה לדאוג." אמרה וחיבקה אותו.
הוא לא אמר מילה ורק המשיך לשתוק.
~ ~ ~ ~ ~
הספר " קסטה דה לובוס" שנכתב על ידי חרונימו , חבר של משפחת לונגריה.
כמה דוכנים הוכנו מראש באזור התעשייה הישן.
הוא התמלא בהתרגשות שהספר שכתב הגיע לאלף מיליון עותקים.
הוא ראה מישהי מתקרבת אליו , הוא חשב שהוא חולם.
אלפוסינה???!" הוא קרא בתדהמה והביט עליה בהפתעה גמורה.
המשך יבוא…
תגובות (0)