חיים בפנים ובחוץ בריצה ללא סוף

חוזר להבקיע שערים עצמיים
כי אני ארוץ אל לב ליבם של הרעשיים
גם כי אין מנוח מלאתגר את השירים
וגם כי למנוח אור יום על הפנים

וזוהי הרוטינה שרוטטת את עצמותיי
לובשת פרצופים של שלום ללא די
אך מחיבוק מלבישה את ידייה על נשמותיי
מה יהיה עם מעשים בלעדי?

אך בכל העגימות של הדבר
אין דבר בלי לעשות דבר מה
אז בכול המילים נגד דברים
יש דבר שמתקיים מדברים

אז כמעט וסטיתי מדרך העוקם
כי זהו גם ערך לסטות מעצמך
אז פה זה העוקם ובחוץ זה ישר?
אולי כבר תדרוס את הרהוריך