כל כך קרוב אך כל כך רחוק פרק -24-

סורי..הנה הפרק המובטח לאחר שנים..אבל הי, זו לא שמתי כל פעם שרציתי להעלות הם כבר העלו..בואנה האתר מתחיל לשגע אותי!!!

פרק -24-

מיכל הסתכלה על המכונית שנסעה הרחק עד שנעלמה מעיניה ונאנחה. היא הסתכלה על בניין ביתה אך החליטה שלא לשוב עוד.
היא החליטה לקחת סיבוב ליד ביתה, לתת לרגשותיה ומחשבותיה החוצה ולבסוף החליטה ללכת לגן המשחקים השכונתי.
מספר צעירים חילוניים ישבו על הספסלים משוחחים וצוחקים בקולי קולות. היא התיישבה על הנדנדה והתנדנדה קלות.
היא לא ידעה למה היא עשתה את זה, למה היא נישקה את חן. לרגע הכל היה בסדר ולפתע הכל התפרץ החוצה והיא נישקה אותו.
הנשיקה שלו, גם אם זו לא הייתה נשיקה עמוקה ורק שפתיהם נפגשו מיכל הרגישה חשמל זורם בכל גופה. את התשוקה שבערה בה, תשוקה שמעולם לא הרגישה וחשה בעבר.
לפני שיכלה לראות את פניו של חן, הוריה הגיעו והוא עזב.
מיכל רצתה לדעת אם התשוקה שחשה כלפיו הייתה הדדית, אך כשהגיעה אליו לשלם לו, רגע לפני שנכנס למכונית הוא נראה שליו בעצמו, כאילו הנשיקה מעולם לא קרתה.
'אבל מדוע הוא רוצה שאני אבוא איתו לקרובים שלו?' תהתה לעצמה.
היא התנדנדה עוד קצת עד ששמעה את קול הטלפון שלה, היא הוציאה אותו מכיס שמלתה והסתכלה על הצג, זו הייתה אימא.
מיכל קמה מהנדנדה וענתה בצלצול השלישי, "אני מגיעה עוד רגע, אימא." וניתקה. היא הסתכלה סביבה, הנערים כבר עזבו והיא נותרה לבד. היא הסתכלה על הגן שהיה ריק ובאור החיוור של הירח נראה מעט בודד.
מיכל חיבקה את עצמה, מנסה לחמם את עצמה מהקור שהרגישה בעצמותיה וצעדה חזרה הביתה.

"את עשית מה?!" שאלה אשלי בהלם. מיכל הסתכלה על רבקי שהסתכלה עליה בחוסר אמון.
זה היה בסוף היום, מיכל ביקשה מחברותיה לבוא איתה לשבת בספסל הסמוך לבית הספר כשסיפרה להן את החדשות. היא לא חשבה שכשתספר להן הם יגיבו בצורה כזו ועדיין היא ידעה שהן לא יקבלו את החדשות כמובן מאליו. "אני מצטערת, אני לא חשבתי שזה יקרה אבל זה קרה בפתאומיות וזו לא שזו הייתה נשיקה ממש..אתן יודעות," גמגמה מיכל, מרגישה את הסומק מציף את לחייה.
אשלי עוד הסתכלה עליה בהלם ושאלה לבסוף, "איך זה היה?"
מיכל הסתכלה עליה בהקלה וחייכה חיוך קטן, "זו לא הייתה ממש נשיקה.. את יודעת, אבל אני מניחה שזה היה נחמד, זה לא היה מיוחד."
אשלי חייכה ואמרה, "טוב, אני לא ממש יודעת מה להגיד אבל אני מניחה שאני שמחה בשבילך?!"
מיכל הנהנה בראשה ואשלי קמה, "הגיעה לי האוטובוס, נדבר?"
"כן," אמרה מיכל ואשלי עלתה על האוטובוס. רבקי ומיכל נשארו לבדן על הספסל. מיכל הגניבה מבט לעבר רבקי שנראתה קפואה ואמרה, "את מוכנה להגיד משו, בבקשה?"
רבקי הסתכלה על מיכל בעיניים קרות ואמרה, "אני יודעת שאמרתי לך שאני רוצה שאת וחן תהוו זוג חמוד ואפילו חשבתי לעזור לכם להשתדך אבל אני לא חשבתי שאת תשחקי בו בצורה כזו. תגידי לי, מיכל את יוצאת עם גלעד בשביל מה, לגרום לחן לקנא, לגרום לו לחזר אחרייך יותר, זה מה שאת רוצה, לראות מי מבין שתי הבנים נותן לך תצומת לב?"
מיכל הסתכלה על רבקי בהלם ואמרה, "את יודעת שזה לא נכון, את יודעת שאני לא יוצאת עם גלעד בגלל זה."
"אז תסבירי לי," אמרה רבקי באותו טון קר. "מה את עושה, את רוצה לצאת עם גלעד, תצאי. אבל אל תשחקי עם חן! הוא לא בובה שלך, שתשחקי ותזרקי אחר כך."
מיכל הרגישה את הדמעות עולות וגואות בעיניה ואמרה, "זה מה שאת חושבת עלי?"
"תעשי לי טובה מיכל, תפסיקי עם הדמעות! למה נישקת את חן אתמול, כי הוא היה מטרה טובה, כי ידעת שזה יגרום לו לרצות אותך יותר?"
מיכל לא זזה ממקומה היא הרגישה את הדמעות זולגות במורד לחיה, אך לא עשתה כלום כדי לעצור אותם.
"תעשי לי טובה מיכל, אם את באמת מעוניינת מחן ואת באמת רוצה בטובתו, תגידי לו ולגלעד את האמת ותפסיקי לשחק משחקים!" היא קמה ממקומה כשראתה את האוטובוס ועלתה עליו.
מיכל הסתכלה על רבקי שעלתה לאוטובוס אך לא עלתה איתה, היא נשארה על הספסל צופה באוטובוס מתרחק.
היא קמה ממקומה, ניגבה את פניה וצעדה ברגל לביתה.
כעבור עשרים דקות היא הייתה כבר בבית, אימא ישבה סביב השולחן וגלעד מולה.
"גלעד, מה אתה עושה?" שאלה מיכל, מנסה לשמור על טון קולה קלילות.
גלעד קם ממקומו, "באתי לבקר את חברה שלי, את רוצה לצאת איתי לסיבוב?"
מיכל הסתכלה על גלעד וידעה שלא תשקר, היא ידעה שהיא חייבת לספר את האמת. רבקי צודקת, היא חייבת לספר לחן וגלעד את האמת.
"כן, אני אשמח, אני רק אלך להתארגן, אוקי?"
גלעד הנהן בראשו והתיישב בכיסא חזרה.
מיכל החליפה בגדים, התבשמה קלות ויצאה החוצה. גלעד חייך כשראה אותה ואמר, "את יפיפייה."
מיכל הסמיקה במבוכה ואמרה, "תודה, שנצא?"
גלעד הנהן בראשו והם עזבו את הבית. במשך כמה רגעים הם הלכו בשתיקה צד לצד זה מסביב לביתה של מיכל עד שאמרה לבסוף האחרונה, "נישקתי את חן אתמול."
גלעד נעצר והסתכל על מיכל בהלם אך לבסוף שאל בשלווה, "איך זה קרה?"
מיכל לא ענתה וגלעד המשיך, "אני אמרתי לך."
היא הרימה את מבטה אליו והוא חייך במרירות, "אני אמרתי לך, אני ידעתי שברגע שהכל יהיה מושלם אצלך, הוא יבוא וינסה להפר את השלווה הזו."
"מיכל, אני לא סומך אליו, אני מכיר בחורים כאלה, אני הייתי בחור כזה. הוא לא מחפש אהבה הוא מחפש את התשוקה שלך את הגוף שלך שמשתוקק אליו. נכון רגע לפני שהתנשקתם הוא התקרב אלייך דיבר אלייך בלחש, התקרב אלייך עד שלא יכולת יותר ונישקת אותו?"
מיכל הסתכלה עליו בהלם, "איך אתה…?"
"אמרתי לך מיכל, אני הייתי בחור כזה, אני יודע מה בדיוק הוא עושה ותאמיני לי, עד שהוא לא יפגע בך את לא תביני."
"הוא…" היא בלעה את רוקה. "הוא הזמין אותי לנסוע איתו לדודים שלו."
גלעד חייך חיוך ידוע ואמר, "תני לי לנחש, הוא יביא את בת דודה שלו לנסות לשכנע אותך לא לצאת איתי ושאני מסוכן בשבילך."
"אני לא ממש יודעת למה הוא לוקח אותי," גמגמה מיכל.
"כי את תמימה ואת הולכת לנסוע, נכון?"
מיכל הנהנה בראשה והוא אמר, "אני לא אנסה לשכנע אותך לא לנסוע איתו, כי את לא תקשיבי לי, אבל מיכל," אמר והתקרב אליה. "תיזהרי."
מיכל הנהנה בראשה והוא שאל, "אני יכול לפחות ללוות אותך?"
"כן," אמרה מיכל בחיוך קטן.
"מיכל, אם משהו יסתבך וזה לא יסתדר.. כמו שרצית, תדעי שאני תמיד אהיה פה בשבילך, אוקי?"
מיכל הסתכלה עליו, אך לא ענתה.
"אז מתי את נוסעת?" שאל כשצעדו בחזרה לביתה.
"שבוע הבא, ביום שלישי."

מיכל דפקה על דלת הבית של רבקי, מאז הריב הם לא החליפו ביניהם מילה. דלת הבית נפתחה ורבקי עמדה בדלת.
"אוה, זו את," אמרה בקרירות.
"רבקיף בבקשה," אמרה מיכל ונכנסה לתוך הבית. "גלעד, תיכנס ותשב פה על הספה, אני כבר אבוא."
גלעד הנהנן בראשו והתיישב על הספה. הוא ראה את מיכל עולה במדרגות אחרי מיכל. הוא הסתכל סביבו, אף אחד לא היה בחדר. הוא התיישב על הספה כשהבחין במחשב נייד.
גלעד הציץ בו וראה שזהו המחשב של חן, הוא חייך ברשעות ושלף את הדיסק- קון- קי שלו.
מיכל עלתה אחרי רבקי לחדרה ואמרה, "רבקי, אני מתחננת בפנייך, אני לא יכולה יותר, בבקשה תדברי איתי."
רבקי הסתכלה על מיכל ושאלה בקול קר, "מה גלעד עושה פה, חשבתי שתסדרי את העיניינים."
"זה מה שאני עושה, מנסה לסדר את מה שיצרתי," אמרה מיכל בתחינה. "רבקי, אני מתחננת בפנייך, אני לא יכולה יותר, את החברה הכי טובה שלי, אני לא יכולה שאת מתעלמת ממני."
רבקי הסתכלה על מיכל בשמץ של רחמים ואמרה כעבור רגע, "מה גלעד עושה כאן?"
"הוא בא ללוות אותי. רבקי, המצב כרגע מאד עדין, אני לא יכולה לדבר על זה כרגע, כשאני אחזור עם חן מקרובים שלכם אני אספר לך הכל."
רבקי התסכלה על מיכל ולבסוף חייכה חיוך קטן, מיכל חייכה ואמרה, "רבקי," ורצה לעברה, מחבקת אותה בחוזקה. "התגעגעתי אלייך כל כך."
"גם אני," אמרה רבקי והחזירה לה חיבוק.
"מיכל, את מוכנה?" שמעה את קולו של חן מפתח הדלת. היא הסתובבה, מוחה את הדמעות שצצו בזוויות עיניה ואמרה. "כן,"
היא נופפה לרבקי ועזבה את החדר, יורדת במדרגות עם חן. האחרון קפא על מקומו כשראה את גלעד ושאל בכעס, "מה הוא עושה כאן?"
"הוא בא ללוות אותי," אמרה מיכל.
חן העיף מבט של תיעוב בגלעד ויצא מהבית. מיכל חיבקה את גלעד ואמרה, "אני אתקשר אלייך כשאני אגיע."
"בסדר," אמר גלעד. הם יצאו מהבית למשמע קול צפירת המכונית. מיכל נכנסה פנימה, נופפה לגלעד שחייך אליה.
"מוכנה?" שאל חן.
היא הנהנה בראשה והם נסעו משם.