למה אני לא נרדם?

השעה ארבע וחצי בבוקר, למה אני לא נרדם?

אולי זה בגלל הדרבי, איזה משחק מסריח, כדורגל ישראלי הוא כמו סם שאתה נשבע להיגמל ממנו, עד שאתה מוצא את עצמך זרוק באיזו סמטה כדי לגלות ששוב נפלת בפח.
אולי זה בגלל הדו"ח חניה שקיבלתי מחוץ לאיצטדיון, כנראה שיש גבול לכמות הפעמים שאני יכול לחנות בעיר הזאת באדום לבן ולצאת מזה בשלום.
אולי זה בגלל המספר של הבחורה הזאת שהשגתי דרך ידידה, לא משנה כמה פעמים יצאתי לדייטים שהצליחו וכשלו, תמיד תהיה מידה של התרגשות – ברור שהייתי מעדיף לפגוש אותה בבר וליזום בעצמי, אבל ביטחון עצמי הוא לא כמו דיו למדפסת, יותר קשה לטעון אותו כשהוא נגמר.

אולי זה משהו אחר, נגיד האלכסון שאני ישן בו על המיטה, כבר שנתיים בערך.
אני לא עוצר לחשוב על הלבד הזה יותר מדי, התרגלתי להלקות את עצמי על דברים הרבה יותר קטנים – כוס שנשפכת, מפתח שנשכח בבית, דו"ח חניה.
לא מזמן בעת התקף חשיבות עצמית, ספרתי את הנשים איתן יצאתי עד כה, בערך מהשלב שהיה לכך פוטנציאל יותר משמעותי ממזמוזים בתיכון.
אחסוך את המספר המדויק, אבל מדובר בכמה עשרות בחורות שחלקן לא רעות בכלל מבחינת אופי ומראה, ובכל זאת – אף אחת מהן לא חולקת איתי שמיכה.

כמובן שיש סיכוי שעם כל אחת מהן היחסים לא התקדמו מסיבה לגיטימית, יש סיכוי שאני מתנסה בסוגים שונים של פגישות, יחסים ונשים, עד שאמצא את מה שמתאים לי.
אולי זה משהו אחר.

השעה חמש בבוקר, למה אני לא נרדם?