TE ENCONTRÉ- פרק 7 🦋

\ • פרק 7 • /
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"תאהב אותי כשהכי פחות מגיע לי, כנראה ששם אני הכי זקוק לזה" -רוברט לואיס סטיבנסון- (מתוך הספר : המקרה המוזר של דר גקיל ומר הייד)
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

עידן》》
אחרי השיחה המעצבנת עם אבא שלי כעסתי כל כך, זעמתי ועשיתי את המעשה שהכי מתאים לי לעשות בעת משבר- לקחתי את הרגליים שלי ונסעתי לבר הקרוב ושתיתי כוס אחר כוס, הלחץ שמופעל עליי לאחרונה קשה לי, אני לא מסוגל להתמודד איתו יותר….. אחרי שאמא שלי נפטרה בגלל תאונת דרכים אבא שלי לא בידיוק עזר לי להמשיך הלאה, הוא הפך להיות טיפוס קשוח ונוקשה שמציב לי רף גבוה, אני מרגיש שאני חי בצל שלו ואני לא מסוגל לשמוע עוד הערה אחת מטופשת שלו… ואם זה לא מספיק-יש את גפן, היא משגעת אותי מהיום הראשון שראיתי אותה, היא מתנהגת כאילו אני לא מזיז לה.. היא כל כך מרוכזת בעולם של עצמה ומשגעת אותי על הדרך… הייתי חייב להתפרק-הרגשתי על הקרשים, הראש שלי התחיל להתפוצץ וגפן הופיעה שם בהבזקים קטנים.. משהו בתוכי אמר לי שאם אני אראה אותה עכשיו ואריב איתה את אחד הריבים המטופשים שלנו ההרגשה שלי תשתפר.. או שזה פשוט עצם העובדה שהיא תהיה לידיי. ביקשתי מחבר טוב שישיג לי את הכתובת שלה ובפחות מ5 דקות הכתובת הייתה אצלי. השארתי לברמן את הכסף עם טיפ גדול ותפסתי מונית לבית שלה-לא הייתי במצב רוח לנהוג…לא באמת חשבתי מה אני עושה באותו רגע.

גפן》》
בשעה אחת בלילה סיימתי לראות את אחד הסרטים הטובים שראיתי- זה מה שאני עושה כשאח שלי עובד בלילות ואני נשארת לבד. סיימתי לסדר את הסלון ולכבות את הטלוויזיה ועליתי במהירות על פיג'מה קצרה- לבשתי גופייה לבנה צמודה שקיפלתי מעט באזור הבטן ומכנסון קצרצר בצבע שחור. השיער שלי היה אסוף לגולגול מרושל במיוחד והייתי עם כפכפי הבית שלי.
הלכתי למטבח כדי להכין לי כוס מים קרים לפני שאני הולכת לישון… הייתי כל כך מותשת, הרגשתי שאין עיתוי טוב יותר מעכשיו כדי לישון.
שתיתי את המים באיטיות מתמשכת, נשנתי על הדלפק בוהה ברצפות הבית וחושבת על עידן, על הנשיקה שהייתה לנו, החיוך הדבילי שלי התפרס מצד לצד כשנזכרתי בדרך שבה הוא נישק אותי, שבה הוא אחז במותן שלי כל כך חזק ובידו השנייה ליטף על הלחיי שליי.. אבל פתאום נשמע צלצול בפעמון שחזר ברצף, פעם אחר פעם, לא משהו שנשמע הגיוני אז נלחצתי מעט… התקדמתי בזהירות לדלת ולקחתי את הדבר בראשון שראיתי על מנת להתגונן… הדבר הטוב שהיה בצלצול הזה הוא שהוא דאג להוציא אותי מהחשבות המגוכחות שהיו לי על עידן. התקרבתי לאט לאט לעינית וניסיתי להבחין מי זה שעמד בחוץ, אבל היה קשה לי לראות בגלל החושך. ניסיתי להסתכל טוב יותר ולא האמנתי כשראיתי את עידן, כאילו מישהו קרא לי את המחשבות ושלח אותו אליי… כל כך רציתי לפתוח לו, אבל מצד שני ידעתי ששוב פעם אני אצא פגועה מהבן אדם הזה.
נשמתי עמוק, סידרתי את עצמי מעט ופתחתי את המנעול….לא עברה שנייה מאז שפתחתי את הדלת והוא התנפל עליי לנשיקה סוערת כשהוא ביד אחד אוחז אותי וביד שנייה סוגר את הדלת מאחורינו.. לא הצלחתי להתנגד לנשיקה, גם כשניסיתי הוא הוליך אותי אחרונית והוביל אותי לחדר השינה שלי-כאילו הוא היה פה כל החיים שלו וידע בידיוק לאן ללכת "רגע חכה" אמרתי בין נשיקה לנשיקה "לא, בבקשה סתמי, אני לא רוצה לשמוע אותך בכלל" הוא אמר במין אכזריות שנהנהתי לשמוע, ומשום מה הקשבתי לו וסתמתי באמת.. והנשיקות שלו המשיכו, הוא הפיל אותי למיטתי כשהוא ממשיך לנשק אותי ולאחר מכן את הלחי שלי והצוואר שלי הוא הוריד לי כתפייה אחת ונישק לי את הכתף ואני כל כך נהנהתי מהרגע הזה, לא רציתי שזה יגמר לעולם.
"עידן תפסיק אתה שיכור" אמרתי וקמתי בבת אחת והוא נעמד מיד אחרי "זה לא משנה אם אני שיכור, שנינו רוצים את זה ואת יודעת" הוא המשיך להתעקש ולמען האמת הסכמתי עם כל מילה שלו, הוא תפס אותי מהמותניים והסתכל עליי עמוק לעיניים במבט מתחנן "עידן בוא" אמרתי וגררתי אותו ביד לרכב שלי "את רואה שאת ילדה קטנה, את רוצה משהו ואז לא רוצה- את היסטרית!" הוא אמר לי בזמן הנהיגה ורתחתי מזעם… למה הוא חייב להגיד את כל השטויות האלו עכשיו כשאני נוהגת "אתה מוכן לסתום את הפה" התעצבנתי והחנתי ליד הדירה שלו "בוא אני אעזור לך" אמרתי כשהוא התקשה לצאת מהרכב אבל הוא בלם אותי "לא צריך לכי הביתה" הוא התעצבן ונכנס בכעס לבית שלו וטרק מאחריו את הדלת..נכנסתי לרכב שלי וישבתי דקות ארוכות במושב, דקות שהרגישו לי כמו נצח… לא הפסקתי לחשוב על מה שהיה בנינו הרגע, על הבלבול שיש לי כשאנחנו יחד וכשאנחנו לא יחד, למה הכל כל כך קשה? למה הוא טיפוס כזה מעצבן? ולמה אני אני לא מצליחה להיות החלטית בנוגע לרגשות שלי?!
נכנסתי לבית ונעלתי את הדלת וכמעט מעדתי כי נתקעתי במשהו ברצפה, התכופפתי וראיתי שמדובר בתעודת הזהות שלו, יופי, זה מה שהיה חסר לי -לראות את התמונה שלו עכשיו. כל הלילה שכבתי במיטה והסתכלתי בתמונה שלו רציתי לראות אותו שוב ולנשק אותו שוב מין דחף בלתי נשלט כזה.

קמתי בבוקר ושלחתי ליוסי הודעה שהיום אגיע מאוחר לעבודה והחלטתי ללכת לעשות לעידן ביקור קטן בעבודה… הרגשתי צורך ללכת ולדבר איתו על הכל.
נכנסתי לרכב שלי והפעלתי שיר Dancing quuen של להקת אבבא והכנסתי לעצמי מצב רוח טוב ושמח, יש בי מין אמונה כזו תמיד שהיום שלך יראה כמו השיר שפתחת איתו הבוקר.
נכנסתי לסוכנות שלו- היא הייתה מפוארת, היא הייתה מדהימה, הכל היה כל כך מינמלי וברמה גבוה "היי את מחפשת משהו?" אחד הפקידים הסתכל עליי כאילו נחתתי מהירח.. בטח בגלל הלבוש שלי "כן את עידן" אמרתי והם צחקו משום מה "קבעת פגישה?" הם שאלו כאילו ידעו מראש שלא קבעתי כלום "לא, אבל אני מכירה אותו" התחלתי להגיד והם לא נתנו לי לסיים את המשפט "מצטער, תקבעי פגישה ואז" הם ענו לי באטימות מוחלטת.
כמובן שלא ויתרתי, פשוט החלטתי לעשות את זה בצורה חכמה יותר. יצאתי לגלאי העשן שהיה קרוב ביותר לאזור והדלקתי מצית כדאי שהוא יתחיל לפעול, הסתכלתי לצדדים לוודא שלא מסתכלים עליי והדלקתי את המצית, עברו שניות אחדות כדי שבאמת כולם יצאו בפאניקה מהאזור ואני נכנסתי במהירות לבפנים בלי שישימו לב.. התקרבתי לדלת וחשבתי לעצמי אם לדפוק בדלת שלו או לא, אבל החלטתי בסוף שזה יהיה מטופש לדפוק- הוא לא היה מנומס איתי מהתחלה אז למה שאני אהיה?
פתחתי בזהירות את הדלת והתחרטתי על הצעד המטופש הזה שעשיתי, ראיתי את עידן עם אחת הפקידות שלו מתנשק נשיקה כל כך לוהטת כמו זו שהייתה לנו, החולצה שלו הייתה פתוחה וגם שלה…אני לא יודעת איזה רגש היה לי באותו רגע-כעס או עצב, הרגשתי מאוכזבת ואני אפילו לא יודעת למה..לראות אותו ככה עם מישהי אחרת הרגיש לי בגידה, הרגשתי מרומת, הוא נתן לי לחשוב שאני משהו מיוחד עבורו, שאני שונה, אבל מתסבר שהוא בידיוק מה שחשבתי- גבר שחצן, טיפוסי, מפוצץ באגו ובביטחון עצמי. יצאתי משם במהירות ואותו פקיד שאסר עליי להכנס תפס אותי "חשבתי שאמרתי לך שאסור לך להכנס" הוא התעצבן "מאוחר מידי לא?" השבתי בכעס "קח תן את זה לבוס שלך" אמרתי וזרקתי לעברו את התעודת זהות.

עידן》》
"אז כל הפקידות החדשות שלך מקבלות כזו קבלת פנים כשהן נכנסות לתפקיד או שזו רק אני?" דנית הפקידה החדשה שלי אמרה כשסיימה לכפתר את החולצה שלה בחזרה "מה את חושבת?" שאלתי ויכולתי לראות מעט עלבון בפנים שלה, לא התכוונתי לפגוע בה אבל אני לא מסתיר כלום ולא עובד על אף אחת ולמען האמת אני לא יודע למה עשיתי את זה, לא התעניינתי בה, הרגשתי שזו פשוט סוג של נקמה טובה בגפן אבל בכלל לא זכיתי בשום תחושת סיפוק של נקמה טובה.
"אני יוצא לכמה סידורים" אמרתי לפקידים שלי "חכה רגע" אחד מהם אמר לי ועצר אותי "מישהי הביאה לך את זה, אני לא יודע איך זה הגיע אליה" הוא אמר והושיט לי את תעודת הזהית שלי "מי זו? איך היא נראית?" שאלתי וכשהוא מסר לי תיאור מלא של גפן לא האמנתי שהיא באה לפה בשביל להביא לי את התעודה… אני רוצה להאמין שזה לא סצנה מסרט שהיא באה לחדר ותפסה אותי עם הפקידה שלי…ואני באותו רגע מחליט שאני נוסע אליה למוסך שוב.