פרידה

שולחן העגול מונח בחצר לידו כסא ,פעם היו שם שניים. אני מניחה את גופי הקשה עליו, כוס קפה שהכנתי מונחת על השולחן ,סגריה שלישית במאפרה ועדיין לא סיימתי את הקפה. במטבח הכיור מבולגן ,הכביסה נערמת כבר כמה ימים ,הטלווזיה בקולי קולות על תוכנית של ילדים, הכלב יושב לידי משפיל את ראשו, הדג היחיד שנשאר באקווריום גם הוא די משעומם מתנדנד מצד לצד ,החיוך שלי שהיה מקסים כל אחד כבר לא משכנע אף אחד שמשהו באויר לא טוב, אפילו הילדים מאוד שקטים באופן מפתיע, פנס שזוהר תמיד לחצר שלנו גם הוא כבוי, השכנים שתמיד מגיעים ודורשים לשלומי גם הם חרישים, הוא נכנס ללא שלום או חיוך, עולה לחדר נשמע רעש של משהו שמתרחש, ואני עדיין באותה תנוחה . רעש של משהו שיורד במדרגות , וסוחב משהו כבד. הוא מופיע מולי שתי מזוודות בידיו מבטו קר ומנוכר, אין רגש בעיניו , ידיו רפויות כאלו אמרו זהו נמאס, ואז בקול חסר רגש אומר "אני עוזב". העצים התנענעו הכלב בחצר יילל והחתול במפתיע נפל מהעץ.
הגלגלים של הרכב התחפרו באדמה והשאירה ערימה של אבק מסביב, החתול שנפל כבר מצא לו עץ אחר לעלות עליו, הגוף שלי נשאר מאובן, רעש הרכב הנוסע הוציא את הילדים מהמסכים וכולם במקהלה עליזה " איפה אבא הלך?" לא יכולתי לענות להם,הנשימה היתה כבדה , חיבקתי אותם חזק וירדו לי דמעות.
בסיפור התנכי שמשון הגיבור גדלו לו כמה שערות שגרמו לכוח שיכל למוטט ממלכה שלמה.
כוחות-על עטפו אותי בסוג של גלימת הגנה ,קמתי ולקחתי אותם ,קלחתי ,נתתי להם ארוחת ערב והשכבתי אותם לישון. הכלב גם הוא קיבל סוג של כוחות מיוחדים שעזר לי לסדר את כולם.
עליתי במדרגות באיטיות ובכבדות כל מדרגה זה שלבים שאני צריכה עכשיו לעבור.
פותחת מחברת חדשה וכותבת את כל השאיפות שלי מעצמי ולהיכן אני רוצה להגיע.
שומעת את החתול המסכן נופל שוב מהעץ.
מתקלחת ,ומציעה את המיטה עם מצעים חדשים.
שוכבת במיטה ,מנסה לדמיין את החיים בלעדיו, המיטה קרה וצוננת כמו המבט שלו שעזב את הבית,
החתול המסכן נשמע מרוצה נראה שתפס משהו לאכול הציפור האומללה נדם קולה כמו שלי.
פעם בקורס שיפור עצמי אמרו לי שחיבוק עצמי מעודד לאהבה עצמית ,ניסיתי את החיבוק ונרדמתי.
הכלב שלי קם לפני הסתובב בחדרים כאלו ידע מה קורה ולקח אחריות , העיר את כולם בלקוקים ובדגדוגים השמחה והצחוק הסתובבו בבית ועודדו את כולנו בכוחות מחודשים.
הכנתי לילדים סנדוויצים בתיק, וארוחת בוקר על השולחן, לעצמי הכנתי קפה וסיגריה, נראה שחלק מהדברים שאני צריכה לרשום במחברת להגמל מעישון.
מסיעה את הילדים למוסדות ונוסעת לעבודה מפעילה את הרדיו לאחר מכן סוגרת אותו כבר שום תחנה לא ממלא את הצורך שלי להבנה, להסבר ,השקרים ששיקרתי לעצמי וההצגה שניסיתי להציג קרסה מול עיני, הוא הלך ממני ולקח את התמימות שלי איתו.
מגיעה לעבודה מכינה קפה ומדליקה סיגריה נושפת ומוציאה את העשן , הצלם קורא לי שהגיע הזמן, מקללת בשקט שאף אחד לא ישמע , כמו מקצוענית עולה על הסט.
במקצוע שלי כמו גבינה או כל מוצר אחר יש פג תוקף, דוגמנות זאת לא מקצוע לכל החיים נראה שגם זה אצטרך לרשום במחברת השאיפות, למצא מקצוע אחר.
הסוכן מחייך אלי ואומר "את נפלאה דרלינג" מנסה לחייך אליו אבל זה לא יוצא , שואלת אותו "מתי נראה לך שנלך לסט באי כל שהוא" הוא רק מחייך. ואז מוסיפה בשאלה: "מה אתה חושב מקצוע שיתאים לי ללמוד לאחר שלא אוכל להיות בדוגמנות ?" הוא מחייך שוב ,ואומר: "את לא צריכה ללמוד כלום,את מושלמת" אני מעקמת את הפרצוף ומסתובבת. חוזרת למקומי בפינת האיפור מסתובבת על הכסא והסגריה ביד,נראה ששוב שכחתי לאכול, צועקת בקול "הפסקה חצי שעה" ,פותחת את הדלתות בחוזקה ובורחת החוצה. נכנסת לבר קפה הראשון פונה למלצרית: "קפה וסלט ירקות ללא קרוטונים" ומוסיפה:"תעשי את זה מהר מחכים לי על הסט" מדליקה שוב סיגריה המלצרית פונה אלי בחביבות "כאן זה ללא עישון" אני מעקמת את הפרצוף ומקללת בשקט ,אך מכבה את הסגריה. מקבלת את הקפה וסלט אוכלת בשקט ומביטה בנייד, אין שום הודעות חדשות,אפלו חברים שבד"כ מצטלמים בכל פוזה אפשרית ,להראות כמה הם מרוצים ,גם הם פתאום נעלמו. הנייד פתאום מצלצל הסוכן שלי מודיע לי שאני צריכה כבר לחזור ,משלמת על האוכל ויוצאת פחות במרץ לסיים את יום העבודה בכל זאת נשארתי מפרנסת יחידה.
אמא שלי לוקחת את הילדים היום ,אני חוזרת ממנה בדרך הביתה. החתול פוגש אותי בכניסה נראה שהוא מבסוט נינוח יושב על הכסא בחצר עם שתי רגלים בצד ,מרים את הראש ,מביט בי ,וחוזר להניח,גם הוא אדיש אלי.
הוצאתי את המפתחות ופתחתי את הדלת הכלב ששמע את רשרוש המפתחות התעורר לחיים ונתן לי כזאת קפיצה ,לקק אותי וישב לידי כאלו חיכה לפקודה ממני,לטפתי את ראשו חיבקתי אותו חזק ולחשתי לו "תהיה חזק בשבילי".