שינוי

תהלוכה, אורות, ריקודים וכולם צוחקים
הכנסת ספר תורה. כך כולם מספרים
מלווה אני את בני ליד הספר
ופניו חרושות קמטים

אבא, עד כמה אנחנו הולכים
שואל
ואיפה פה יש מקום למיגונים
אולי תהיה צעקה של טילים
ולא נשמע מרעומים

בני, כאן אין טילים אני עונה
לכאן זה רחוק למידיינים
זו תהלוכה של שמחה בני
ובה רק שמחים, קרובים עם רחוקים

עוברים עוד דרך, וכולם משוחחים
ריקודים עוברים מיד ליד וגם ממתקים
ורק הוא פניו מודאגות, ואולי כן, הוא שואל
הרי גם בבית לפעמים אתה מנסה ניחומים

והזקנה ממול כבר ירדה לשוח
וההוא ממעבר החציה קם על רגלים סדוקות
מלא הדרו וניגש לנישוקים
ואפילו ההוא שלא שומר דבר חיבק

ורק אחד קטן עקשן
מסרב להבין, שיש שמחה
ושואל שוב. בדאגה
איך נשמע בין כל ההמולה?

ונשאר לי רק להגיד לו
צודק אתה בני, אבל לא לנו לחיות כמטרות
ואפילו אם לפעמים יש אזעקות בלילות
ואולי גם כמה שנים של צעקות

עדיין נצטרך למרות הכל להרים את הראש
לצעוד ברחוב ולרקוד כמשוגעים
להתכחש ולאלחש איומים
ולהניח בצד פחדים

כי לפעמים ברוח הדברים
שומעים בין מילות השירים
ובצרחות שמחה והילולים
את שופרו של בורא עליונים
ואותם רגעים רואים תמורות ושינויים