קללת אדמה – פרק 77

אז לפני שלוקאס נחת עלינו ולפני שתומאס הופיע, אני נאבקתי באלכס כמעט עשר דקות.
איכשהו, לבסוף, מצאתי את עצמי קשורה על הקיר, קרוב מאוד לאובדן הכרה. ואז מישהו נאנק לצידי וגיליתי שלוקאס הצטרף אליי.
"מצטערת שסיבכתי אותנו בזה.." מלמלתי.
הוא הניד בראשו בזהירות. "זאת לא אשמתך.."
ואז תומאס הופיע ואלכס מיהר לכוון אליו את ידו ולצעוק פקודה אחת: " παράλυση!"
לקח לי רגע אחד להבין שאלכס צעק ביוונית. ושפירוש המילה הוא "שיתוק".
תומאס נעצר במקומו כשאלכס חייך ברשעות וצעד לקראתו. הוא פרץ בצחוק כשראה את תומאס מנסה לזוז אך המילה של אלכס מחזיקה אותו במקומו.
"המילים שלי מיוחדת, יש הרבה כוח במילותיי" הוא אמר כשתפס בזרועותיו של תומאס וחיבר גם אותם אל הקיר לצידנו.
"טוב.." אלכס אמר ובחן אותנו. "עם מי להתחיל?"
מבטו נדד מתומאס, שנראה שכוח המילה כבר הפסיק להשפיע עליו והוא נאבק בשלשלאות. אל עבר לוקאס, שנראה חיוור מאוד. ואז מבטו נעצר בי. חיוכו המכוער התרחב.
"ובכן.. ladies first" הוא אמר ואני התחלתי לבעוט כשידיו נאחזו בפרקי ידיי.
"שלא תעז לגעת בי! חתיכת.. חתיכת…!" צעקתי ולא ידעתי איך להשלים את הקללה שלי.
הוא הרים גבה. "גמרת? יופי."
ואז הוא שחרר את ידיי מהקיר ומהשלשלאות וזרק אותי אל הרצפה. נפלתי ולא הצלחתי להרים את עצמי. פשוט שכבתי שם לרגליו. עיסיתי את ידיי שכאבו וניסיתי להזרים את הדם מחדש כששמעתי את שליפת החרב.
הרמתי מבט והתגלגלתי בדיוק כשאלכס הטיח את חרבו במקום שבו נמצאתי עד לפני רגע. מיהרתי לעמוד על רגליי ושלפתי את החרב שלי, במקום להילחם באלכס, ניפצתי את השלשלאות של תומאס ולוקאס. תוך רגע הם נעמדו לצידי.
אלכס בחן אותנו בזריזות. תוך רגע החרבות שלנו התחילו להצטלצל.
תומאס תקף ראשון, הוא ניסה לחבוט באלכס בקת החרב שלו אבל אלכס צפה את המהלך, סטה הצידה ואז הניח מכה דומה על ראשו של תומאס. לוקאס מיהר לפעול, הוא ניסה להוריד את הראש של אלכס, אבל הוא רק התכופף ואז דקר את רגלו של לוקאס, שניתר לאחור בזעקת כאב. התנפלתי עליו בזעם.
"איך. אתה. מעז. לפגוע. בחברים. שלי?!" עם כל מילה החרבות שלי ושל אלכס נפגשו. הוא דחף ואני התנודדתי. הוא הסתער ואני חסמתי רק בקושי את המכות שלו.
תומאס נאנק ושפשף את ראשו, מצמץ לרגע ואז תקף את אלכס מאחור בזמן שאני כשלתי תחת המתקפה שלו. תומאס הנחית מכה על עורפו של אלכס בעזרת הקת של חרבו.
אלא שאלכס פשוט הסתובב לעברו, אחרי שאני נפלתי על הרצפה וניסיתי לנשום כרגיל.
ואז, כאילו כלום, תקף את תומאס במרץ.
"אתה לא יכול לפחות להעמיד פנים שנפגעת?" לוקאס שאל והסתער עליו מאחור.
איכשהו, אלכס הצליח להדוף את שניהם יחד. וזה היה מרשים.
התכוונתי לקום ולעזור אלא שברגע שניסיתי לעשות את זה האדמה אחזה בי שוב.
"לא שוב!" גנחתי במאמץ לשחרר את רגליי. לפחות הפעם האדמה לא גררה אותי למטה.
"אמה!" לוקאס קרא והביט בי לרגע. זאת הייתה טעות.
אלכס הסתער וחתך את אחת מכתפיו שב לוקאס. הוא צווח ונפל על ברכיו. תומאס תקף בכוח רב יותר.
הצלחתי סוף-סוף להשתחרר מהאדמה ורצתי לעבר לוקאס. עזרתי לו לעמוד על רגליו והשענתי אותו על הקיר. "אל תזוז!" אמרתי בבהילות וחיפשתי נקטר בתיק שלי.
מאחורי, שמעתי את תומאס ואלכס נלחמים. הסתכנתי והבטתי לאחור. תומאס חסם את אלכס ולא נתן לו להגיע אלינו. מיהרתי ושלפתי את בקבוק הנקטר מהתיק שלי.
"מצטערת, זה עומד לצרוב" הזהרתי את לוקאס.
הוא התכוון למחות, ואז סגר את פיו בחוזק כשצרחה כמעט נמלטה מפיו. הוא נאבק שלא להתפתל כשטפטפתי מהנקטר אל פצעו.
ואז מישהו נאנק מאחוריי. הבטתי במהירות לאחור וכבר חשבתי שאראה את תומאס קורס על ברכיו.
אלא שזה היה אלכס שקרס. תומאס הצמיד חרב לצווארו ואיים שלא יזוז בעת שגרר אותו לעבר השלשלאות ואני מיהרתי לעזור לו לקשור את ידיו ורגליו של אלכס.
"לוקאס, אתה בסדר?" תומאס הביט בו.
"כן, אני אחיה" לוקאס השיב.
ואז שלושתנו הפננו את מבטנו לעבר אלכס.