לא נשאר בנינו דבר

אז אתה יוצא עם מישהי.
נהדר!
מה אוכל כבר להגיד,
אשקר אם אגיד שאני לא מבואסת רציתי שיקרה משהו.
אך אני יודעת שאינני מיוחדת.
וסיפורים כאלו שומעים רק מחברים.
לפעמיים באלי פשוט כבר ללכת מפה.לארוז הכל וללכת לשכוח מהמקום הזה,ומהעיר העצובה הזאת.
ולהבין שיש פרופורציות ועוד גברים בעולם הזה שלא כוללים אותך ואותו.
ובזמן שלא אהיה פה אתן לאגם הארור הזה להתייבש,ואשכח ממך ומאחרים שבגדו את אמוני.
ואולי שמה לא אפחד,
לא אפחד להתמסר למישהו אחר.
למישהו שהוא לא אתה.
וכנראה תשנא אותי אם תדע בכלל על האתר הזה,אבל מזה משנה כבר.
אני אבודה וגם אתה.
וזה רק מראה לי
שלא נשאר בנינו דבר
ומה אם אני רוצה,כן למרות שאני אומרת לעצמי שזה לא הזמן לא המקום.
אך אני רוצה שתאחזו בידי,שתנשק לי את המצח.
שתאמר לי שאתה אוהב אותי.
אבל מדהים אותי להסתכל כל פעם במראה שהצבתי לעצמי ולהגיד לעצמי כל פעם מחדש שאותי אתה לא רוצה.
ואתה יודע לקח לי כל כל הרבה זמן לחזור לעצמי.
להיות מי שאני להאמין שוב שלא אפגע,שאעז להקריב את כל כולי שוב.ואני שוב נתקעת באותו במצב,
הכנסתי את עצמי שוב לתסבוכת הזאת.
ולמה?
אין לי מושג.
אני שוב נכשלת,שוב נופלת,שוב לבד.
שוב אלך למצפה ואסתכל על השמיים כי אין אף אחד שיקשיב או שיבין.
רק במילים.
ואתה מה אתה בכלל יודע,לא אמרתי לך דבר ואני כל כך רוצה לומר.
ללחוש לך שזאת אני שאתה מחפש.
אך מה אכפת לך.אותך כל הבנות רצות ואותי?
אף אחד.
וגם אם אתה מתעניין ומנסה להיות מנומס עדיין,לא אוכל לתת לעצמי לפול כמו פעם קודמת,אין לך מקום לשריטות שלי ולצלקות שלי.
אולי באמת מאוחר מידי.
מאוחר מידי להכל.
ולעצמי.