כוונות טובות

אברהם היה מטפל במחלקת תשושים בבית אבות ידוע בארץ. במסגרת עבודתו עבר כמה גלגולים, עבד במחסן הכביסה ולאחר מכן קוּדָם והיה למטפל במחלקה.
זו היתה עבודה קשה ולא מתגמלת בעליל. אברהם היה מטופל באשה וילדים והיה מפרנס יחיד. עבד בלי סוף. הוא גילה סבלנות ויחס טוב למטופלים שזה לא קל, לרוב יש להם טענות.
"לא מתייחסים אלי".
"למה אין לכם זמן בשבילי".
"כמה זמן אני צריך לחכות בכדי לקבל עזרה?".
יום אחד היה רעש באחד החדרים שבו שהו יעל וזיווה , שתי דיירות. הרדיו-דיסק של יעל נפל ארצה. יעל אהבה אופרות אבל מאחר שמכשיר השמיעה שלה לא פעל, הרדיו דיסק היה בשיא העוצמה. זיווה שכנתה לחדר ביקשה שתנמיך את הווליום של המכשיראך נתקלה בסירוב ובזילזול. זיווה קמה ובטעות הזיזה את הרדיו והוא נפל ארצה.
יעל איבדה את הצפון, התרגזה והחלה להכות את זיווה על לא עוול בכפה. אברהם שמע את הצעקות והרעש ובא להפריד ביניהן. כוונתו הייתה טובה, אבל התוצאה בספק. יעל נפלה ושברה את עצם הירך. בתה של יעל התלוננה במשטרה ובעלי המוסד החלו לפתוח בבירור נגד אברהם.
לא עזרו מסירותו, מצבו המשפחתי והכלכלי. במוסד ידעו שיעל היא אדם קשה ובעייתי שלא היו מוכנים להחזיק אותו בשומקום.
בכלי המוסד התייעצו והחליט: צריך להוכיח שהמטופל צודק, גם שקורות תאונות, והחליטו לפטר את אברהם מעבודתו במוסד.