במעבר צר-סיפורו של יורגוס

יורגוס צעד במעבר צר, הנוף הררי ירוק. השמים היו כחולים ללא עננה אחת. הבתים לבנים. צומחות רקפות ורודות, חרציות צהובות, קחוונים לבנים ותורמוסים סגולים. יורגוס היה מאושר שצעד במקום זה-אחד מני רבים באי אִיקֶריה.
ליורגוס היתה משפחה באיקריה, שם נולד וכשבגר החליט: ,מה יש לעשות במקום כזה? אראה עולם!".
נטל חפציו ונסע לארצות הברית שם למד ,הקים משפחה והשיג עבודה טובה בדטרויט.
לכאורה היה לו הכל, אך היה חסר לו הנוף, השקט, הטבע וסביבתו מהעבר. הוא היה שרוי במתח רב, נחלש וחלה. התרופות שהולעט בהן, רק החריפו את המצב. הרופאים אמרו נואש.
יורגוס היה בדילמה, מה לעשות, מצבי לא טוב, אפרוש מעבודתי, ילדי גדלו, אסע לאיקריה מולדתי, מקווה להתאושש ולהבריא".
יורגוס נסע לאי, לא חשב להישאר לזמן רב. "בלאו הכי ברופאים לא קצבו לי שנים רבות, נראה איך השנים הקרובות יעברו כאן".
יורגוס הגיע בשמחה לאיקריה להוריו שהיו עוד בחיים ולמספר חברים שנשארו במקום. כל יום צעד בדרך לעבודה בגינת הירק והתבלינים הריחניים שליד בית הוריו. האוויר הצח, השקט, חוסר המתח והדאגה עשו את שלהם. יורגוס הבריא והרגיש צעיר וחסון מתמיד.
מעבר לאוקיינוס הפצירו בו: "חזור! מה יש לך שם? ענה להם : "יש לי השלווה, הרוגע והחברה האמיתית שחסרו לי בארצות הברית. אני מאושר כאן, בואו לבקר!!".