בפעם הבאה (סיפורו של כלב).
נולדתי גור חמוד, שחור עם כתם לבן ליד עין ימין. גור אחד מתוך ששה.
שיחקתי, התרוצצתי נלחמתי על כל דבר מאכל ושבעתי. אחד מחבריו של בעל הבית אמר: "את הגור הזה כדאי לאלף והוא יהיה לכלב משטרה".
בעלי הבית בתחילה לא הסכימו.
"הגור חמוד" אמרו הילדים "נטפל בו".
"טוב נראה!". אמרו ההורים: "תדעו, אנחנו מאד עסוקים ומוטלת עליכם האחריות לטפל בגור, כלומר לטפל בי".
הילדים טיפלו בי ככל שיכלו, באהבה רבה , הן הכלב חברו הטוב של האדם.
יום אחד אני מטייל בשכונה עם הדוגיסיטר שלי והנה מישהו רצה אותי.
"אני מאלף כלבים ואני יכול לקחת את הגור שיהי לכלב משטרה, עוד יהיו לו השגים ותתגאו בו."
אני לא שמחתי לרעיון כי התרגלתי לילדים השובבים אך לא עזר דבר, המאלף לקח אותי אילף אותי והייתי לכלב משטרה.
במסגרת עבודתי הייתי מרחרח חפצים ואנשים חשודים בנתב"ג. גיליתי הרבה סמים שהוברחו לארץ. הרחתי, רחרחתי ולא הרפיתי עד שהחרימו את הסמים.
בנתב"ג סמכו עלי ושמרו שלא יקרה לי כל רע. שלא יחטפו אותי חלילה.
הבחנתי באדם מרושע שרצה לחטוף אותי, לא הרפיתי, נשכתי את מכנסיו, שוקיו ונעליו ונבחתי בלי סוף, עד שהרשע נתפס.
אמרו לי השוטרים: "אין כמוך! בפעם הבאה תקבל עצם גדולה ומלונה גדולה, בינתיים תמשיך לשמור עלינו מפני פושעים, מבריחים ושאר מרעין בישין. מה היינו עושים בלעדיך??".
תגובות (0)