החדר של ענת

"לפעמים החדר כה אינטימי ומחבק, לפעמים מֵגֵן ושלא יהיה חונק.
בכל שנות ילדותה ונעוריה לא היה לענת חדר משלה, לא היתה לה פנה משלה. היתה לה המיטה בחדר, תיק בית הספר במסדרון ושולחן הכתיבה היה בחדר אחר. ענת לא התלוננה פשוט לא ראתה משהו שונה אצל חברותיה לכתה ולקבוצה בתנועת הנוער.
לא היתה לה פרטיות מספקת ולא יכלה לבטא את עצמה, מושג זה לא היה קיים פעם כנראה.
יום אחד באו פועלי בניין עם לבנים ומלט וסגרו את אחת המרפסות.
"ענת! הגיע הזמן שיהיה לך חדר משלך בו תכיני שעורים ותארחי חברות, חדר שהוא כולו שלך.
ענת לא האמינה למשמע אזניה: "האמנם? אני לא מאמינה, ממש לא.
המרפסת נסגרה וענת עברה לחדר משלה. מה עשתה ענת? ארגה שטיחון קיר לקישוט החדר. קנתה שטיח לרצפה וכלי נוי בשוק הפשפשים ביפו.
השקיעה מחשבה, איך לקשט את החדר שתרגיש בו נוח, היא לא צריכה להתחלק עם איש.
גם שהדלת הייתה פתוחה הקפידה ענת שלא יכנסו לחדר בלי רשותה.
"זו הממלכה שלי" אמרה.
בחדר הזה ענת הכינה שעורים, קראה שמעה מוסיקה שאהבה וחלמה על עתיד טוב יותר.
בחדר הזה אירחה חברות וברבות הימים בחור נחמד שהכירה בעת לימודיה באוניברסיטה.
ההורים לא היו מרוצים שענת מכניסה בחור לחדר שלה. ענת ענתה: "אני לא ילדה קטנה, יש לי החיים שלי וחשובה לי הפרטיות ליצירת הקשר. ברבות הימים היה הבחור לבן זוגה.
גם כיום לפני הפרישה לגמלאות היא חושבת על החדר שהשקיעה בו את מחשבותיה ואת טעמה האישי. החדר נתן לה השראה לקשרים, יצירתיות והגנה מהסביבה.
בחדר הזה בגרה והיתה לאדם חושב, בוגר. החדר היה אינטימי ומחבק.